שונות

 

מרתק, בנאלי, ממחוזר.

יש בו כותבים וכותבות נפלאים. יש בו כותבים שהייתי שולח אותם לקורס "כתיבה מחדש". 

יש כאלה שהייתי שולח אותם לחינוך מחדש.

עם קומיסר נימוסין ואנושיות בסיסית.

יש כותבים שכותבים כל כך יפה ובנאלי.

מצד שני אם כבר בנאלי אז שיהיה כתוב יפה. 

מה עדיף? כתוב חרא ובנאלי?

 

יש כאן אנשים נפלאים ובני זונות הכי חארות מהמדרגה הכי זוועתית. ממש כמו בחיים הרגילים.

יש כאן צביעות ורוע וטוב ו"אהבות" מזויפות.

אבהות מזויפת.

פריסת אחריות רעועה שמתנדפת לה אחרי השגת כוס חדש וצמח רענן יותר. 

 יש כאן מתחזים ומתחזות וחזיות שקופות ושרופות בכיכר העיר. עדות כביכול למהפכה.

 

יש כאן ריח של קונדומים משומשים עם שפיך בקדמת חומת הגומי על רצפת חדר מגעיל באזור תעשייה של עיר לא נחמדה במיוחד.

יש כאן חיוך מזוקק ומובלע במובלעת של עיר ששווה את כל דרך החתחתים שאתה עובר עד שאתה מגיע אליו.

חיוך כמעט בלתי מורגש.

זיקוק של רגע.

 

יש כאן שעמום של סשן שראית כבר כמה פעמים באותו מועדון, באותה שעה, עם אותה כוסית עירומה בדנג'ן ("תראו איזה כוסית העמדתי מולכם"-אכן כוסית, לא מערער על הוד כוסיותה) שמעורר פיהוק. סשן שאתה יודע בדיוק מה יקרה בעוד שנייה ומה יהיו ההבעות הפנים שלה ומה הוא יאמר בתגובה. אחלה תסריט. 

 

ויש כאן פיק יצרי של נגיעה רבת משמעות באישה לבושה שמייצר הרבה יותר ברגע הקסום הזה.

רוב האנשים כאן עצובים.

 לא מסופקים מספיק.

 לא שלמים.

מקוטעי חיים.

מחוסרי שליטה.

מחוסרי סקס.

מחוסרי התרגשויות

ומצד שני : בעלי עודף של בני זוג משעממים .

עודף של בנאליות

עודף חיים על דרך המלך מדיי.

עודף של שעמום.

 

המרדף אחרי האושר והסיפוקים הכה חמקמקים.

 

 

ואולי זו רק התחושה הרגעית שלי שאופפת אותי, שתעבור עוד מעט.