לפני 10 שנים. יום שישי, 14 באוקטובר 2016 בשעה 5:20
אני לא עושה לייק לתמונות.
בעיקר תמונות חושפניות.
נגיד של בכח המוח, אלינור או של טאקית. מתנצל אם השמטתי כמה. שרמטתי כמה.
אני גם לא נכנס לפוסטים שיש בהן רק תמונות.
נגיד אני קורא את טאקית ואז אני רואה כותרת : "תשמיד את עצמה" אז אני הופך לעיוור. וגם אם אני רואה המוח לא מעבד את התמונות. יש לי מנגנון הגנה רב שכבתי.
בדיוק כמו שהתייחסתי לפסקי הדין הלא נגמרים בלימודים כשמביאים מקורות של משפט השוואתי ויש ציטוט באנגלית. של כמה פסקאות. זה כל כך מעניין, מרתק אולי אפילו מגרה. אבל רק כדי לעשות את זה עוד יותר מעניין מביאים למשל, ציטוט מבית המשפט העליון האוסטרלי. שיהיה יותר מעניין.
אז האנגלית הופכת למעין כתם לבן או שחור והעין ממשיכה לעברית. אוטומטית. ככה בדיוק קורה לי עם התמונות של הבחורות באתר. אני מסרב להיות חלק מעדר.
הזין לא ישלוט בי. רק שכל. שכל. שכל.
לזין לא תהא תקומה.
הזין גורם לשואה.
שואה ותקומה. (הרבה יותר תקומה)
מה פתאום, אני נעלה מזה.
אני מחפש טקסט, מלים, מהות.
שאני אלייקק פוסט בו יש תמונה?
שאני אלייקק פוסט שיש בו רק תמונה.
שאני אלקק? מה פתאום שולט קשוח לא מלקק (בטח שכן. מפגרים)
מה פתאום.
אני איש המילה הכתובה.
אני נמשך לחכמה, עומק, סידור פרחים.
מעין כזה סידור של הנפש הפרטית שלי. מעין הנפש. גועל נפש.
תני לי מחשבות דו משמעיות וקנית אותי.
ויזואל לא עושה לי את זה.
תני לי אמת גם היא סובייקטיבית. תני לי אמת חלקית. כזו לנפנף בה. קרדום לחפור בה. לזיין אותה. אמת מזוינת חבוטה. אמת שקרית. שקר האמת והבל היופי. אז זה הבל בשבילי. אבל. אות קיין.
אני חושב שחכמה היא סקסית.
המוח הוא האיבר הכי חשוב.
הכי הקשה לי את הזין שהיו מתקשות במשימה עבורי. לא מתקשטות.
ויזואל לא מדליק אותי.
כל המלים הכתובות האלה גירו אותי.
נראה לי שעוד מעט אעשה ביד על סרט כחול.

