שונות

 

"אקנה לך ערכה לבדיקת הריון".

 

אולי נביא, "המוציא והמביא" ("נביא"? רק אחת מוציאה ומביאה כאן) ילד נוסף. רביעי במספר.

המחשבה הזו חלפה בראשי. 

עוד ילד חמוד.

בת או בן? "העיקר שיהיו בריאים". בקרוב אצלכם. או שלא.

את חדר העבודה נהפוך לעוד חדר ילדים. 

היא (לא) תצייר על הקירות כמו אצל הילד הראשון. היא אפילו לא תצבע שבלונות. 

שבלוני? אפשר לראות בילד משהו שבלוני? ממש לא.

רק מי שיש לו ילדים (וגם מי שאין לו) יודע כמה ילד הוא עולם ומלואו. 

שונה הדבר ברצון להביא ילדים כן.

הרצון להביא ילדים הוא גם שבלוני, גנטי, מהותי, ציוויי אצל אחדים, אינסטיקטיבי, אמהי, אבהי, הורי, יצרי. ביולוגי. להמשיך לקיים את הד.נ.א. שלנו על פני הכדור המזוין הזה.

 

ואחרי שהם מגיעים עוטפים הכל בנייר צלופן אדום מכל הכיוונים כדי להקטין את הדיסוננס : "זה האושר שלי", "מאז שאני אמא אני רגועה יותר", "הפכתי לאדם שלם יותר" והשקר הכי גדול :"ילדים זה שמחה". ילדים זה הרבה דברים. שמחה? נגיד. יכול להיות. יש בזה הרבה אהבה, מליוני רסיסים ואשדים של אהבה אבל שמחה זה לא. לעיתים יש רגעים של שמחה ,סיפוק, והמון המון אהבה כאמור. בעצם כל דבר בנוי כך. החיים שלנו רצופים רגעי שמחה ועצב כל הזמן.

אז מה אכפת לי עוד אחד?

תתאמץ קצת. משפחה גדולה זה כיף. 

 בלי מילת בטחון. בלי גבולות.

טיפת חלב. 

עוד עולם ומלואו.

לילות ללא שינה.

חיתולים. קקי-שזה חרא של ילדים. מילה מכובסת. כמו מלא בגדים שעוברים את התהליך אחרי שקקי נדבק בבגדים. הרתחה. 

ילדים זה חרא.

שלום כיתה א' ומסיבות סיום והתחלה. התחלה חדשה-ישנה. 

ורכב חדש. של שבעה מקומות. 

אח או אחות קטן לאחים.

חיים נוספים.

"את מניקה?"

משאבת הנקה.

חיים שנשאבים.

בא לי לנשוך לך את הפטמות כל כך חזק. כמו פעם. אבל יהיו כואבות מהיצור הזה שיתיישב סמוך לידן.

המחשבות הללו שנמשכו אולי כמה שניות התחלפו בבהלה. טוב, בבעתה. ואין לך אוויר. כאילו בעטו לך בבטן. מבפנים. "תראה, הוא בועט".  

 

היא שולחת לי את התמונה של מקלון בדיקת ההריון בווטס אפ.

בטח היתה מתקשרת אם היתה בהריון לא? לא הכל עושים היום בווטס אפ. להיפרד, למשל.

 

 

פס אחד.

ישתבח שמו.

של הווטס אפ.

מודה שחזרתי לנשום.