שונות

זה גם רוק אצטדיונים.

ממוסחר.

יש עוד נגני גיטרה מוכשרים בדיוק כמוהו (יש. מעטים יחסית) 

אני לא הולך. 

מתנשא מוזיקלית.

הם "נחמדים".

רוקיסטים מזדקנים. תהילתם בעבר. 

מיינסטרים.

פריטה יפה ומייבבת של גיטרה. 

אמוציות בנאליות.

מסחור.

האכלה בכפית.

טקסטים רדודים. (כמו בפרופיל של הבא : "אהרוס אותך כדי לבנות. אשבור אותך כדי לעצב (משפטי טירונות)

שפחות טוטאליות שנראות טוב מוזמנות לפנות" (תמיד יהיו כאלה שיפנו. בגלל יצירת מוצר נחשק- אם יש לו בטחון כזה סימן שהוא שווה באמת?)

 

 מצד אחד  Appetite for Destruction (הראשון, ולדעתי אחד מהטובים שלהם) עם עטיפת תקליט ובה מפלצת עם שיני חרבות שתוקפת רובוט שאונס בחורה שגרמה לשמרנים בארה"ב לקרוא להחרים את הלהקה - כבר סיבה טובה לאהוב אותם (למרות שהעטיפה שונתה- המאבק בין האמנות לשיווק- בכל זאת צריך למכור)

 

מצד שני הארד רוק פופי קליט שעושה טוב לחשבון הבנק כמו שקורה לכל להקה מצליחה. 

 

טוב, היא רוצה ללכת. 

אז התחלתי לשמוע אותם. כדי להתרכך. 

 

הכל התאדה.

נתמלאתי נוסטלגיה.

מוזיקה צריכה לגרום לך להרגיש ולחשוב. וזה מה שהיא עושה. כולנו עשויים מאותם החומרים. החומרים חוזרים על עצמם. חזרה מבורכת.

הם לא פרל ג'אם או רד הוט, רדיו הד או R.E.M  

הם לא קינגס אוף ליאון, yeah yeah yeahs, ארקייד פייר, הם לא ה-foals שביטלו הופעה כאן. כוס אמא שלהם. אבל גיליתי שהם יותר טובים ממה שחשבתי כל השנים הללו.

15 ביולי בפארק.

 

 

 

------

 "ב-290 ש"ח למחזיקי לאומי קארד במקום 350, תמורת פינוק" (מציצה היא לא פינוק)

 מחיר הכרטיס אינו כולל 5 ש"ח דמי טיפול

ההטבה עד גמר המלאי. מלאי הכרטיסים מוגבל"