שונות

היא היתה אמיצת ווטס אפ.

הקישה מלים באומץ.

שאלה שאלות.

אישה עם עקרונות. בכירה באיזו חברה. בחירת לב? 

בחירת כוס.

את יודעת שההודעות שלך נשמרות בחברה שאחרי האוקיינוס?

רחוק רחוק.

זה בכלל מעניין אותך? אני משעמם אותך? אני מחרמן אותך? מעדיף לשעמם אותך ולא לחרמן אותך. אה זה בא ביחד? מתחמרנת מהראש? מהראש זין שלי.

כולנו מתחרמנים מהראש. זה ברור. רק מהראש ("תשלח לי תמונה")

בווטס אפ הרשתה לעצמה.

נועזת.

כמעט זונה.

אבל כשהיתה נפגשת בקושי הוציאה מילה.

היתה תולה עיניים מזוגגות.

תוהה בינה לבין עצמה אם זוג העיניים השבעות שמסתכלות עליה מייצגות חוויה נוספת לארסנל המצטבר או משהו "אחר".

דווקא לא מתגעגע לסיטואציות השבעות הללו.

כשהייתי שבע. 

שבע עד תחושת הקאה. 

ובכל זאת אכלתי.

האבסה מיותרת. שבעה חטאים. הראש בקופסה.

ילד טוב (של אמא גרועה) משאיר צלחת ריקה.

אני הייתי מתאמץ באכילה.