שונות

הנה מתקרבת עוד שנה לסיומה.
ויש סליחות.
עניין חשוב. חרטה, סליחה מחילה.

ערסים עם כיפה צחורה קמים לתפילת סליחות בבית הכנסת המקומי.

אח"כ נכנסים עם הכיפה הלבנה על הראש למיצ'ובישי פג'רו השחורה, כמעט דורסים ילדים במעבר החצייה וחותכים את כולם בפקק תנועה, ממש לפני הפנייה.

אחרים מדקלמים סליחות בלי להתכוון לכך ממש. מבלי להתעמק יתר על המידה או בכלל.

הפדופיל שמשחית נפשות של ילדים בישיבה.
בוס במשרד צורח על העובד שלו "סליחה" וממשיך למרר את יומו.
הילד בגן, כשהגננת מבקשת ממנו לבקש סליחה כי הרביץ לילד אחר.
בעל מבקש מאשתו סליחה. בלב.
אישה מבקשת סליחה מבעלה. "לא יכולה, זה חזק ממני".

שולט מנצל, חס וחלילה מתנצל, מחכה לסליחה מהנשלטת שלו, והמטומטמת או המסכנה או שניהם, במקום להעיף את התלוש, באמת מתנצלת. על לא עוול בכפה.
ניצול ושליטה - כל אחד ואחת משרטט לו קו גבול. אמורפי.

אני מבקש סליחה כל השנה. מעצמי.
קצת מאחרים.
רוב הזמן מרגיש אשם. חלק קטן, יחסית, עם עוול בכפי.

יש אנשים שמבקשים סליחות בכל שנה.
יש כאלה, גם בכל השנה.

ומה עם השנה?
שנה יכולה להיות נוראית ולהתחמק מזה.

לא קרה משהו מהותי השנה. נראה לי.

אבל פעם אחת, הייתי רוצה ששנה תבקש סליחה ממני.