שונות

הזיון של שבת בבוקר נדחה למוצא"ש.
הוא לא חייב להיות בשבת בבוקר אבל כך יוצא.
"זיון הוא תקשורת. זיון הוא אינטימיות".
"בלי זיונים אפשר לסגור את הבסטה".
זיונים זה חשוב.
זיונים זה לא הכל.
לפחות עשיתי לה קפה של בוקר. אני תמיד מכין לה. כשאני זוכר.
לעיתים אני שוכח אז היא מזכירה לי. ואז אני מכין.
היא חוזרת שיכורה. אני מתפקד כנהג תורן אבל מחוץ לסיטואציה. במרחק קריאה ממנה. היא שותה עם 3 בנות. ולמרות שהיא אומרת לבוא אני מרגיש לא בנוח להפריע לה.
היא לא מפריע לי. אני לא לה.
אנחנו כבר לא שואלים את השאלה קוטלת הזוגיות : "מתי את/ה מגיע הביתה?". נראה לי שהיא לימדה אותי את זה. לימדה אותי כי לא שואלת. אני תלמיד טוב כשהחומר הגיוני וחשוב.
רואה אותה באתר עם קילור. זה קצת מהר חשבתי לעצמי. מאפס למאה. פתאום מקולרת. חשבתי שהשולט זה הספורט. רגע בוא נברר את זה.
מי זה הבן זונה הזה? כל שולט אחר הוא בן זונה. בהגדרה.
"חצ'פורי"? אה זה הקטע של הבנות שיצאו ביחד. באסה. הייתי שמח שהיה לה מישהו.
וגם לא.
כן. רק אם הוא בן אדם טוב. ובשבילה.
רק שתהיי מאושרת.
איזה אדם המאושר בחלקו?
אני? בטח שאני. סוף סוף.
היא שיכורה ואני עוזר לה להוריד את הנעליים ואת הג'ינס.
"אני רוצה לזיין אותך". מודה שאמרתי את זה לראות אם יש לה דופק. ויש לה.
"אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה".
אני מנשק אותה. השכרות גורמת לכל המשקעים שביננו להירמס. פתאום אנחנו שוב כמו שהיינו. נקיים. או שהמשקעים רק אצלי בראש. היא שיכורה מדיי כדי להניח הנחות עכשיו.
תמיד אני חושב שהיא כועסת עליי. ואולי בצדק. אבל בלי קשר תמיד מרגיש אשם. במשהו.
אני דוחף את הזין שלי עמוק לתוכה. מנשק אותה. הגוף שלה שרירי יותר, גמיש יותר. היא ספורטאית על פי כל הגדרה. אז אפשר לזיין אותה ספורטיבית. מזל שאני רץ פעמיים-שלוש בשבוע. לך תדביק את הקצב בזיון של ספורטאית.
אני ידוע כטוטאלי או לפחות כמצהיר על כך וכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לזיין אותה ושזה יאמר משהו.
לכל דבר צריך להיות משמעות מסוימת אבל כאן אני רוצה שיאמר הרבה.
היא מגיבה אליי. ככל שהיא מנשקת אותי יותר, כך אני חושב שהיא כועסת עליי פחות או בכלל לא.
ואז אני משחרר את זה או את עצמי וזה נהיה טבעי ביננו. אני זוכר לא להכאיב לה כי היא כבר לא מזוכיסטית. רק מזוכיסטית ספורט. זה קשה לא להכאיב לה.
כל כך קל.
לא חייבים להכאיב לה.
נראה שמספיק הכאבתי לה. אבל זה היה מזמן. היא בטח שכחה. "לא נשכח ולא נסלח".
נראה שמספיק הזכרתי לעצמי את זה.
אני מנשק אותה שוב ושוב. נהנה מכל שנייה שהלשון שלה מתמסרת לי. לא אכפת לי איזה איבר יתמסר לי. העיקר שמשהו יתמסר.
אנחנו מתמסרים ביננו. מסמרים ונוצות.
ובאמת היינו. ואני מאמין שאנחנו גם הווה. ומה שמתאים אז למיכה שטרית לא מייצג בדיוק אותנו.
כל נשיקה ביננו מזכירה לי כמה ולמה אני אוהב אותה. קצת עצוב שאני צריך את הנשיקות הללו כדי לזכור. אני שמח שהנשיקות מזקירות.
אני לא באמת צריך אותן. הן רק עזרים טקטיים. כל אחד זקוק לעזרים. עזר כנגדו.
זוגיות של ימי חול זה גם חרא אבל הנשיקות האלה מזכירות כמה אני אוהב אותה ולמה התאהבתי בה בלי קשר של האפור הזה של לחיות ביחד תחת קורת גג אחת עם המטלות הבלתי פוסקות של החיים.
נדמה לי שהיא מנשקת אותי ממש.
אני מושך את הזיון ואת הגמירה. מנסה ליהנות מהרגע.
אני מזיז אותה, קובע את התנוחות.
אני בתוכה ומזיין אותה חזק. נזכר בימים הרחוקים ההם שהייתי השולט שלה והיא עשתה כל מה שאני אומר לה. והיא באמת הייתה הנשלטת הכי טובה שלי. בגללה. בגללי. בגללנו.
לוחש לה באוזן שאני מתגעגע אלינו. שיכורה מהתחת.
היא מגיבה.
היא האדם היחיד שאני מכיר שגם כשהיא שיכורה מהתחת מסוגלת לנהל שיחה הכי רצינית בעולם. גם משפט אחד שלה מספיק לי.
אח"כ היא תגמור. זו תהיה גמירה כאחת הגמירות, כאחת האדם. ללא שום דבר יוצא דופן אבל הכי טובה שיש.
ואני באמת אוהב אותה.
לא כי היא אמא של הילדים שלי.
בכלל ילדים הם כיף לא נגמר.
ילדים ידועים גם כמשפרי זוגיות.
אם אתם רוצים לשפר את הזוגיות תביאו הרבה ילדים. "ילדים זה שמחה".
נגיד הזוגיות שלכם מקרטעת ויש לכם ילד אחד. תעשו עוד אחד. תעלו את המינון. כמו ציפרלקס.
מה טוב בילדים? הם מחזירים אהבה וחיבוק. זה הרבה.
השאר חרא. אוסף של חרדות ודאגות שלא נגמר עד שאתה מת.

אני באמת אוהב אותה. לא כי התרגלתי אליה.
לא כי היא זו שאני מתעורר איתה כל בוקר וחייב לחשוב שאני אוהב אותה.
זה לא נקי מקשיים (מה נקי מהם?) אבל אם להיות בזוגיות מתמשכת אז רק איתה.
אני אוהב אותה גם כי היא מאפשרת לי להגשים את מי שאני ולהיות מי שאני. משחררת אותי. ומה צריך יותר מזה?
אני לא שואל אותה "מתי את חוזרת היום"? והיא לא שולחת לי בווטס אפ :"מתי אתה חוזר"? טוב חוץ מהימים הפחות חשובים של הזוגיות הלוגיסטית של חוגים ומריעין בישין אחרים.
אני מקווה שהיא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה או חושבת שהיא אוהבת אותי כמו שאני חושב שאני אוהב אותה.
חייבים להיות מציאותיים.

"זה היה טוב" היא אומרת לי בעיניים עצומות ובהבלחה לפני שאכסה את גופה העירום לשינה עמוקה של שיכורים.

זה באמת היה טוב.
הרבה יותר מטוב.