אם את חרדתית, כבויה וכל נגיעה בך היא פס של מוות ארוך כל כך אז כיצד ישימו לב לשינויים המתרחשים בך.
כיצד יודעים מתי קשה לך?
מתי את מתקדמת?
אם כל שפת הגוף שלך זועקת או יותר נכון דוממת מה ירוויחו ממך? מה את תרוויחי?
ומהי ההנאה למישהו בצד השני שאין לו פידבק. ביופידבק.
מתי יודעים שזה בלתי נסבל עבורך.
מתי יודעים שאת עפה?
את בכלל נהנית?
את נהנית או רק "זורמת" במובן הלא טוב של הזרימה, של הזונות לים וכל החרא של הירקון גם.
לא יודע, אבל לי היה מעט עצוב. זאת אומרת לא נכנסתי למרה שחורה כי בכל זאת הכל היה בזווית העין, תוך כדי שהייתי עסוק במשהו אחר.
ואולי זו החוויה האישית שלי שנתנה בי אותותיה. הרי אם לא היתה חוויה מי היה בכלל שם לב?
והיא אומרת שיכול להיות שאת נהנית למרות שזה נראה שאת סובלת מכל שנייה.
אני לא מסכים איתה זה נראה סבל צרוף, צרוב.
נראה שרק שנינו רואים את זה.
רק שניים בקהל.
שניים בהמון.
וזה חסר.
לא יכול להיות שרק אנחנו רואים את זה. אין מצב.
לוקחים מישהי ללא מבע או מבע מבוהל תמידי ועד אימה ומסשנים אותה.
לי זה תמיד נראה לא כוחות.
וגם אם כן, לא מבין איך זה מהנה שאין תגובתיות בצד שכנגד.
בובות סמרטוטים. עורי בובה שני אורחותייך.
טוב די מזה. דיכא לי את התחת. לכי תעשי סיבוב דאווין בלי בגדים ליד הכלוב ותחזרי.
שכולם יראו איזו זונה את.
היא מסתכלת עליי נטועה במקומה. קשה לה.
קשה לה=מקשה לי.
משוואה כל כך פשוטה שזה מביך.
שדה מקשה.
רק להיזהר משדה המוקשים. מסלק פצצות. עם הפצצות החכמות זה יותר מסובך תמיד, אבל יותר מהנה. מאתגר. זה כל פעם ללמוד מנגנון הפעלה אחר.
תיל מעמיד. ממעיד. יש עד בקהל?
הולכת. נבוכה, מתביישת, לא מתייבשת, מתקשה, בולעת רוק, דלוקה.