שונות

אחרי שנים של "שולט" משחרר.
"שולט" לא מתאר אותי כמו שצריך.
ב"אחר" יש ניחוח של אחרת. מצד שני כולם אחרים. מקוריים כמו יוניקורן. כל כך הרבה אנשים מגדירים עצמם כחדי קרן שעדיף להיות בלתי מקורנן כבר.
"אחר" מה אני אעשה שזה מה שנתן לנו אלוהי האתר.
אליאור עזריה הוא "הילד של כולנו" (משפחה לא בוחרים), ביבי הוא המלך (של כולנו) וכלובי הוא האבא של כולנו. אנחנו עבדיו. הודו לכלובי כי רחום וחנון הוא. חנון מחשבים.
אז בהתאם לתפיסה שלי ששליטה היא לא לינארית בחרתי ב"אחר".
אתמול ניהלתי שיחה עם מישהי חכמה. באמת, אחת החכמות. פצצה חכמה. במקרה היא גם ישנה איתי כמעט בכל לילה. היא מספרת לי על שולטים מדיי פעם. סיפרה לי על מישהו שחקר אותה ולא רצה לנדב שום מידע על עצמו וכשהיא אמרה לו שזה אמור להיות הדדי, הוא אמר לה שהוא קובע והוא ינווט והוא.
מפגר, מה אתה קובע? על מי אתה קובע? על פיקסלים במחשב? עוד לא ניהלתם שיחה כמו שצריך.
ואז היא אמרה לי שזה לא משנה מי ניצב מולו. וזה נכון היא, זונה אחרת או בתולה פלונית נוספת, הוא תמיד דוגמטי וחוזר על עצמו לזרא.
אז בהתאם לתפיסה שלי ששליטה מותאמת לנשלטת וכי מדובר במערכת יחסים לכל דבר בחרתי ב"אחר".
הגדרות מרדדות.
אין ברירה אלא להשתמש בז'רגון כדי לדבר באותה שפה פחות או יותר, אך כשנצמדים להגדרות משהו אובד בשיח ועוד יותר גרוע, בחשיבה.
פעם הייתי אצל דיווה במסיבה בבירת הבדס"מ של ישראל, פ"ת, ומישהו נכנס לאיזור הנוחות שלי לפני שקיבל דחיפה עצבנית אמר : "שולט"? ככה בלי הקדמות.
אז לא רוצה להיות "שולט". או יותר נכון לא רוצה שישימו עליי תוויות.
במה אני בדיוק שולט?
אני יכול לומר לה להתהלך עירומה במסיבה. לעשות סיבוב עד הכלוב כשאני יודע כמה זה קשה לה. עד בלתי אפשרי כמעט.
למצוץ לחבר, אם היו לי חברים.
להתהלך עם פלאג בשיעור, אם היית לומדת.
לאונן בשירותים, רק אם הם נקיים דיים.
לעשות מטלת כתיבה, אם את יודעת לכתוב.
לספוג כאב ברמות שהיא לא מסוגלת להן רק עבורי.
לעשות כל דבר שקשה לה וירומם אותי.
בקיצור : להפעיל עליה את כל הרפטואר ועוד.
זה אומר שאני שולט בה?
הרי כל הכח שלי נובע מהעברת השליטה שלה אליי.
היא יכולה להפסיק את זה בכל רגע.
אז נכון שאני שולט במרבית הסיטואציות.
אני עובד אצלה קצת-הרבה. היא מקבלת ממני כל כך הרבה.
במסגרת ההסכם שלנו היא זורקת את מנגנוני ההגנה שלה, נותנת לי את המפתח המותאם, מפתח מאסטר ואני הופך להיות האחראי.
אני נהנה להיות האחראי. אבל אני לא עושה כל מה שבא לי סתם כי בא לי. טוב, לעיתים אני עושה סתם כי בא לי אבל תמיד הפעלת הכח היא תמיד "לגיטימית".
קיבלתי מנדט מהבוחרת שלי ואני מנצל אותו עד תום, אבל לכל שבת יש מוצאי שבת.
לכן שולט לא מתאר את הכל. השליטה היא דואלית. אני מקבל ממנה את הכח להפעיל עליה כח.
מעגל היזון חוזר. איזון חודר.
גם לא רוצה לשלוט על כל זונה. זה משעמם. שליטה גנרית. חוזרת על עצמה. תעשי את מה שאני מבקש תמיד ובאותה צורה. זהו שלא. השליטה שלי נובעת ממך, מהאישיות שלך, הפחדים, האמון שנוצר, הציפיה, התהליך הקושי והכי מעמיד : ההתנגדויות שלך. כי את לא מתנגדת זה משעמם. המשפט הכי טוב "אני עושה את זה עבורך". וכך גבולות הן לא גבולות והכל מעורבב לו.

פעם הלהיב אותי נשלטות שעושות הכל כולל הכל ואפילו מגדילות ראש (לעיתים לא במקומות הנכונים). בעבודה שלי אני נזהר למשל מאלו שמגדילים ראש כאשר לא התבקשו או הונחו לכך. תמיד צריך לנקות את החרא אחריהם. מעדיף עצלן ומקטין ראש מאשר מגדיל ראש שעושה נזק הרבה יותר גדול מהמקטין. תגדילי לי בשני שקל ותשעים.
אז נוח והגיוני לראות את זה ככח שעובר מצד לצד.
אולי הנשלט הוא דווקא זה השולט בסיטואציה. אולי אנחנו ה"שולטים" כל כך חוששים, שלא מסוגלים לאבד שליטה ולו לרגע?
זה קלישאתי וכל כך נכון.

אז "אחר".
כבר מרגיש יותר טוב.
אחרת כזה.