שונות

ישבתי היום עם חבר ונילי.
הוא ביקש ממני לא לדבר על העולם הזה שלי.
בקשה די קשה וגם עושה אותו פחות חבר. עבורי. בשבילי.
אמרתי לו שזו גזירה קשה ואני כמעט לא יכול לעמוד בה כי העולם הזה הוא חלק נכבד מחיי.
אז ביקשתי רשות ודי אנסתי אותו וסיפרתי לו מהקורות אותי בעולם הזה על 1.4 ליטר בירה של 10 אחוז אלכוהול.
על הריגושים שיש בעולם הזה.
הזולים.
היקרים.
על רגשות.
על שליטה
על אחר ועל אחרת.
על רצון להתבדל גם כאן.
על רצון להיות כמו כולם.
על שליטה.
על כאב.
על הבנה
על הכלה.
על חרטא.
על אינטימיות
על בלה בלה.
ובסוף הוא הסיע אותי הביתה.
היתה שתיקה כזו, לא מביכה, בין חברים.
ואז, אחרי כל הסיפורים והתחושות ומשום מקום ומכל המקומות וממש ליד הבית, אמרתי לו שאני הכי מתגעגע לאישה שלי שאולי היא כבר לא שלי שמלווה אותי כל כך הרבה שנים ובלעתי את הרוק.