שונות

חתולה אחת קטנה עושה בי שמות.
חתולה אמיתית.
לא חתולת מין.
אחרי כל המראות הקשים שראיתי בחיים, הטרגדיות, הכאב והעצב שאנשים רגילים אמורים להיחשף אליהם בחיים של עשרים אנשים בבת אחת אני מתרכז בניתוק מאמא שלה.
נכנסתי לרכב ושמעתי יללות.
יצאתי מהאוטו והתחלתי לחפש אחר מקור הקול בתעלות המיזוג בחניון. אני מצמיד אוזן ופתאום היללות הופכות מרוחקות יותר.
לקח לי זמן להבין שהיללות מגיעות מהרכב שלי.
הרמתי מכסה מנוע וראיתי את היצור הזה. מפוחד, מכונס ומסתתר בין חלקי הרכב. משכתי אותו בזנב.
וזו בכלל נקבה. השערה שלי היא שלקחתי אותה מהבית, אחרי שטיפסה מלמטה ונכנסה לאיזור המנוע ברכב ישנה כל הלילה ובבוקר נסעה טרמפ עד העבודה והיא חיכתה לי כל היום מתחת למכסה המנוע.
חתול זו חיה טריטוריאלית. מתנחלת. אף שעל. ופתאום מוצאת עצמה בבועה. במדינת ת"א. מנותקת.
אז הבאתי אותה הביתה. לא יכולתי להשאיר אותה במינוס כמה. היתה נדרסת תוך כמה דקות.
מאז אני מסביר כל הזמן לילדים שלא ייקשרו אליה כי אמא אלרגית לחתולים. כמו שהייתי מסביר לעובדים. לא להיקשר לבני אדם שאתם "מטפלים" בהם. תתנתקו. תהיו קרים. ומדיי פעם שצריך לגייס אנושיות תתעלו אותה עבורכם. וכשהייתי מרצה להם על ניתוק ומקצועיות הבנתי שזה לא נכון. שאתה יכול להיות גם מקצוען ועדיין רגיש לסבל של הזולת. במידה הנכונה תוך ניתוק רגשי מסוים אבל לא מוחלט.
ודווקא אנושיות מלמדת אותך ענווה שגורמת לך להיות יותר מקצועי.
פה אני לא יכול להתנתק. זה יצור חסר ישע. מצד שני אני חסר סבלנות לעוד יצורים שצריך לטפל בהם.
ומי שנקשר יותר מכולם הוא אני.
חושב על אמא שלה שעדיין מחפשת אותה למטה בשכונה. או בחניון?
יש מלא סבל בעולם.
סבל של בני אדם.
מצוקה של חיות תמיד תתפוס מקום שני. זו תפיסת עולמי. אדם ולא משנה כמה אני שונא אותו ספציפית או כרעיון הוא בסדר עדיפות גבוה יותר על חיות.
מצד שני, כשאתה רואה מצוקה של חיה שאין מי שיעזור לה והסבל והמצוקה שלה הם על סף דלתך, אז אין ממש משמעות למלים ולתפיסות הללו, מה גם שאין דילמה לעזור לאדם או לחיה. פשוט לעזור.
ברעיון אני אוהב חיות יותר מבני אדם.
הגיע הזמן ליישם את ההשקפה הזו ולא רק להשפריץ אותה במלים ריקות מתוכן.
כל הדיבור הזה עשה אותי רעב.
עכשיו בא לי סטייק טוב.
מפרה שגדלה בחופשיות כזו. ביער.
השחור.