חבר העיר לי, בנוכחותה (אני אוהב לדבר עליה ומעל ראשה כאילו היא לא קיימת שם) שהיא לא "זונה", כי היא לא מקבלת כסף עבור זה. והיא בעצם רק slut. ואני אומר לאיש היקר באמת הזה. אתה אל תגיד לי איך לקרוא לזונה שלי. ואני לא אומר לך איך לקרוא או לא לקרוא ל"סאבית", שלך.
כי היא לא באמת סאבית שלך. והיא לא באמת הזונה שלי, גם כשהיא מאוננת עם הכוס פעור מול אנשים במסיבה. גומרת סדרתית. זונת רצף.
אף אחת לא היתה באמת הסאבית שלך, שלי ולא של אף אחד אחר. היינו רוצים להאמין שכך. בכך.
אומנם יש לנו כח עליהם אבל הן תמיד יכולות להפסיק את זה. להפסיק עם זה. הם העבירו את הכח בלה בלה בלה. והן גם יכולות בכל רגע נתון לקחת אותו חזרה בלה בלה. בלי.
כמה פעמים אני צריך לחזור על זה כדי לא להתפתות להאמין שאני שולט כל יכול ולעוף יותר מדיי.
הצניעות משחררת.
הן נתנו את הכח לנו. מי ייתן והכח יהיה איתנו. הנשלטת נתנה הנשלטת תיקח. יהא שם הנשלטת מבורך.
כן היא לא זונה. ברור שהיא לא לוקחת כסף.
איך אני יכול לקרוא לה : כלבה? לא רוצה.
מעדיף בת אנוש מתמסרת ומעניינת יותר מאשר כלבת פבלוב. כלבת תחרויות. קינוח פבלובה.
סאבית? לא מתאר ממש. גם ביחסי השליטה ההדוקים והמטורפים האלה היא לא רק "סאבית".
נשלטת? גם לא מתאר.
נשחטת? יכול להיות. על מזבח השליטה, מזבח החרמנות, הצורך, המורכבות והדואליות הבלתי נגמרת והטובה.
נישאר עם זונה. ללא כסף.
כמו שיש "שומר חינם", יש זונת חינם.
תכלס, כדי שארגיש הכי בנוח ואכסה את כל האפשרויות שלה, אני מכנה אותה "(הב)חור(ה) שלי".