לכל אלו שמתפארים במידע פרטי.
ברגע אינטימי אישי
בניקים.
במחשבות אישיות שנמסרו רק לכם.
במלים שנועדו רק לכם.
ברגע של חולשה.
בגילוי לב.
בתמונות בלי לקבל אישור פרטני או כללי מהמצולם.
בכל אלו שמעבירים תמונות וסרטונים של הנשלטות שלהם ללא הסכמתן.
שמתפארים בסחורה שלהם כאילו היתה דג טונה כחולה בשוק הדגים בטוקיו.
סוחרי מידע אישי כאחרוני שודדי הדרכים השפלים ביותר.
אתם בני זונות.
בי נשבעתי שגם דינוזאורים הם כאלה. אלו עם הקוד המוסרי שהם מתפארים בו.
כולנו לא טליות שכולן תכלת, כולל אני, אבל יש גבולות שלא עוברים.
אם הנשלטות המסכנות שלכן היו יודעות שכך אתם נוהגים בהן לא הייתם ה"מאסטר" (דה לא שמטה) שאתם.
אם הנשלטות שלכן היו יודעות שכך ה"אדוני"(ת) והרוכל שלהם מתנהגים. הרוכל-סוחר במידע לא לו, הן היו בהלם.
קרב. והיו נלחמות בכם.
אין פה רק זעקה מוסרית מצידי יש כאן גם פן מאוד אינטרסנטי.
למה אתה צריך להראות לי, אדם זר, פחות או יותר לך, תמונות של הנשלטת שלך?
אתה מתפאר בה? איזה יופי? תגיד שהיא כוס חכם, תרבה במעלותיה הרבות אבל מה אתה מראה תמונת פנים שלה? אולי זו השכנה שלי ממול?
המסכנה הזו יודעת שכאשר צילמת אותה, מר שולץ ולא משנה כמה בונקר אב"כ או אדם אחר, היה אמור לראות את התמונות הללו?
היא נתנה את הסכמתה? הסכמה מודעת? הסכמה מדעת? זין נתנה.
הבני אדם שאתם מקלקלים לכולם. לאלו שהוגנים ולא יפרו את האמון שניתן בהם.
וכך אנו מנסים להכיר אותן כשהן כבר חסרות אמון, מרוגזות ועל סף הייאוש מהאנשים שאתם.
ואתם תמשיכו להיות כאלו ולהרוס לכולם. לעצמכם, להן ולנו.
נשלטת שכבר עברה מספר חוויות כאלו לא מסוגלת, שלא באשמתה, לראות משהו טוב שנגלה לה או נקרה על דרכה.
הכל מתחזה לטוב. או בשפה שהטכנוקרטיים המשפטיים אוהבים : "נחזה לטוב".
הנאשם נחזה למאסטר. כל דביל שם לו שולט בסוגריים. כל חריין הופך לאדוני.
כולם חשודים מבחינתה עד שיוכח אחרת.
מכיר מספיק כאלה. אחת מהן אני ממש אוהב והיא במקרה או שלא ישנה לידי כל לילה.
אבל שמעתי מספיק סיפורים. התחזויות, אי דיסקרטיות וספסור במידע להאדרת כבוד המאסטר.
זה לא מצחיק אבל הבדיחה היא עדיין על חשבונכן.
ועל חשבונכם.
עבדים נרצעים שלא תחשבו שאתם מחוסנים.
מי עשה משושה ועדיין (לא קיבל?) נחשף, במערומיו, תרתי משמע.