שונות

היה לה גוף יפה. גוף פיצוץ. פצצה. ללא מרעום.
ללא ספק הגוף היפה ביותר שחוויתי. בדיוק בדיוק. ללא פשרות שאתה עושה במוח.
היא היתה גם מאוד יפה. יפה לא מודעת. כמו 96% מהנשים בעולם.
יפה עם נפש מכוערת.
היתה לה נפש כאובה. כשהייתי מכאיב לה ממש ללא גבול, כמעט, היא היתה עפה. ההתעופפות שלה העיפה אותי. אני אוהב להכאיב. כשהצד השני לא אוהב כאב זה נחמד. שיתמודד. מתעופף מההתמודדות.
כשהצד השני עף מהכאב זה כבר ריקוד מטורף. כאן אתה כרגיל "נותן שירות", אבל מקבל כל כך הרבה טיפים שהופכים להיות משכורת מכובדת.
הייתי מכאיב לה עד שלי היה כואב. פיזית.
מי היה בעצם זונת כאב?
היא או אני?
היתה לה נפש מכוערת. ומי רוצה להכאיב לנפש מכוערת? להמשיך לכער אותה? לחורר אותה? לתת לה להתמודד שוב עם הפוסט טראומות? להחיות אותן מחדש בשליטה שלה כביכול?
היא היתה בוכה מ"אושר". רגעי. אושר מכאב. זה עצוב בדיעבד.
אז הייתי מכאיב לה עד שלי היה דואב. נפשית.
לעיתים הכיעור אצל אחרים לפחות מעניין. אתה משווה את הכיעור הפנימי שלך לאחרים וזה משיג משהו. אתה מבין שהוא לא נורא כמו שחשבת.
יש דברים חיוביים בלהיחשף לכיעור של אדם אחר.
אצלה שיממון.
נפש מכוערת בדרך הכי בנאלית שיש.