שונות

נראה לי שאני היחיד שמתאבל על אמו בעודה בחיים.
תמיד הקדמתי את זמני.
גם כשלא רציתי.
חשבתי שכאשר יגיע היום הנורא הזה שאבא שלי ימות אז היא תחיה סוף סוף.
עבר זמן לא מבוטל ומעט מדיי, אבל כמו מאמר הקלישה היא לא מסוגלת לצאת מהכלוב בה היא חיה כל כך הרבה שנים.
מנסה ללמד אותה לצאת בעזרתם של אחרים.
הכי נשלטת שיש.
ללא מילת בטחון וללא גבולות.
סיפורה של בלתי חשופה.
אני שמחתי למשל לגלות שהיא היתה שפחה חרופה אבל גם שולטת מלמטה תוך מצג שווא שהוא שלט בה.
דמות מורכבת שרק אני מכיר. רק לי היא מספרת באמת מה קורה איתה.
מאז שאבי נפטר היא מספרת לי על דברים שלא סיפרה שנים. ואני כל כך שמח לשמוע אותם.
חייב הרבה לאישה הזו.
לפחות האבלות המוקדמת מדיי הזו גורמת לי להיות בן טוב יותר.