שונות

פתאום קלטתי שאני לא יכול לשלוח לה יותר תמונות של איבריי גופי.
איברים שנמתחים כמו חתול.
גמישים כמו מפלגת אווירה.
זה מעט עצוב והרבה משחרר.
כי זה גם יכול להיות פאתטי.
הידידות משחררת.
כי אתה שולח תמונות אנטומיות רק לאלו שכבר ראו אותך עירום ועריה. בא לי עירוי.
זה כמו לשלוח תמונה לרופאה, פסיכולוג או עו"ד. יש חסינות. מצד שני, לא לעולם חוסן. מצד שלישי, חשיבה על המקצועות האלה מכבים לי את הליבידו ואת הביצה השמאלית שלי. היא יותר רגישה. והיא יותר קשורה לזין שלי. כמו ילד שקשור לאמא.
כשאתה עושה את זה, זה מגניב, זה "אני רוצה לשבת עליו", זה "אוחחח". "איזה גבה יפה יש לך". בא לי לגבב אותה. גיבוב של שטחיות.
כשאחרים ששולחים תמונות כאלה הם מעט פאתטים.
כשאתה עושה את זה, זה "מחרמן"
צבוע זה לא רק חיה.
העיקר שיש צבעי הסוואה.
מסתווה מפניי.