"אז בוא איתנו לרוץ".
"לא אח שלי אני רץ לבד אני והמוזיקה".
למה אתה בא איתנו לפראג? (בני זונות, לא מספיק אני מנסה להתחמק מכם בעבודה)
"בא לך לעשות טיול אופניים"
"בא לך לעשות טיול ג'יפים".
"בא לך לעשות ביד"?
למה תמיד צריך לעשות דברים ביחד.
אי אפשר ללכת לקנות קפה לבד?
אי אפשר לאונן לבד?
אי אפשר לשבת בבר לבד?
לדלות מים מבאר?
תמיד זה ביחד. דביק, מעושה.
לעיתים, אני לא יודע מה קורה לי ואני הופך לחברותי ואז מציע לכל מיני אנשים, למשל בעבודה, לבוא איתי לקנות משהו מחנות המחשבים או למאפיה ממול. תוך כדי המשפט אני כבר מצטער שניסיתי להיות "נורמלי".
אנחנו הולכים ביחד ודווקא הבן אדם סבבה והוא מדבר ואני מדבר ושנינו ממש מדברים ודווקא לא מתעסקים עם הפלאפון. אחרי שאנחנו חוזרים הוא רוצה לבוא למשרד שלי להמשיך את החגיגה. זה השלב שאני אומר לו להתראות במעלית תוך שפת גוף שמשדרת לו ב"אמא שלך עשיתי טעות ועכשיו מה? התחתנתי איתך"?
אנשים צריכים לצרוך במשורה או בכלל לא.
רק שתדעו שאנשים שמצהירים שהם אוהבי אדם הם הכי חארות שיש, כשפורטים את זה למעשים.
ש.
שונא האדם הכי הומני שתכירו.