שונות

אני לא בעסק.

גם את לא.

כולנו לא בעסק.

הם לא.

וגם הקוראים לא.

והקרואים שיגיעו.

והקרועים.

אף אחד לא בעסק.

מהו בכלל ה"עסק"? כאילו אם יש עסק אז צריך גם רישיון לעסק? ומי יקבע את התבחינים? מועצת הבדס"מ בישראל? אגודת דינוזאורי הסאדו? מלכ"ר זקני המאזו? (למי אתם מספרים שאין רווח? בני זונות)

אני כל כך לא בעסק שבא לי לקשור אותך לעץ עם חבלים. עבים וישנים כאלה שראו הכל או לפחות מספיק. של ספינה עוגנת לנמל. עם הריח של הים והמלח.

והכל בטוח. יותר מדיי בטוח. כי את סומכת עליי. וככל שהמצב בטוח עבורך, כך אפשר להקשות עלייך ולגרום לך למבוכה גדולה יותר. משוואה פשוטה.

ואנחנו, זאת אומרת את, יכולים או יכולה לומר שאין יותר שליטה ביננו אבל אני יודע שברגע שאני אחליט את תעשי מה שאני אומר לך. 

כי כמה שאני חלש או לפחות מודע לחולשות שלי אני יודע שעלייך יש לי כח. בין היתר כי אם אני מדגיש את החולשות שלי, את מבליטה בעינייך את החוזקות.

ואם זו לא שליטה אז מהי שליטה?

ושליטה לא צריך להפעיל ולשחוק עד דק. 

כשהיא נמצאת היא פשוט שם. והיא שם גם אם היא נכנסה להגדרות אחרות. אז אני לא "השולט" שלך אבל אני אומר לך מה לעשות. ואת יודעת מה את תעשי.  

אז אקשור אותך עירומה על הצד שמסתתר מהשמש. זה עם הטחב.

אטחוב לך סמרטוט נקי לפה. כזה שעבר כביסה עדינה. ב-40 מעלות.

ופלאג קטן לחור של התחת. לזכר נשכחות.

בטל של הבוקר.

בטל בשישים. 

רוצה להיות הזונה שלי?

ושלו?

ושלהם?

ובעתיד כשתהיי שלו, תזכרי את החבלים? ברור שכן. אבל זה יהיה רק זיכרון מתוק וגם מלוח. חבקים.

ואז אביא אותם. את הזאבים. הטובים. הרעים.

 הם יקיפו את העץ שבע פעמים. חושבים שיפילו אותו ויזכו בכיפה אדומה או לפחות יגרמו לי להתקף לב קל. ימדדו אותך. 

כולם בבת אחת יוציאו את הזין שלהם ויאוננו עלייך. 

והם יתרוקנו לכיוונך כל אחד בתורו. 

כל זרע בתורו.

והזיינים שלהם נוגעים לא נוגעים בך. קרובים לפה שלך ולעיניים, מטושטשים, גדולים, מעוותים מדיי.

ואני אקבע היכן תהיי כל שפיכה.

ניר ישפיך על השדיים שלך.

רועי ירוקן את התכולה שלו על הפנים שלך.

גלעד יתבקש להוציא אותו על השיער שלך. היום הוא פזור.

הוא היה צריך להיות כל פעם כך אבל את זורקת זין. ומי שזורקת זין (לא) תקבל זין בתמורה. 

תוציאי לשון, תגידי "אהההההההההההה". תסגרי את הפה, זונה. 

היום לא תמצצי אף זין. 

והזרע שלהם יישאר עלייך. 

את תהיי כל כך רטובה. יותר מהפעם שממש חדרו אלייך זיינים זרים.

את עירומה ורטובה מבחוץ על העור ומבפנים והם מסתכלים עלייך. כל החמישה. 

את כל כך מבוישת ורק לי עומד הזין. היום נשאר עמוק במכנסיים. 

ואף אחד לא נוגע בך. ואת כל כך רוצה שיגעו. אם כבר קשה כזה אז שיהיה מגע. מכל סוג שהוא. אבל לא. לא היום.

ואת משפילה מבט.

כולם כבר הכניסו את כלי הזין שלהם למקומם ורק את קשורה שם עם החבלים העבים עירומה. אלו עם ריח הים, מלח, זיעת מלחים והזרע. 

והחום היחסי של הזרע פינה את מקומו לקרירותו של הנוזל.

קטן עלייך. עשית דברים קשים יותר.

והם מדברים עלייך על מה שהם יודעים. וכשיש שתיקה אז אני מעודד ומספק מידע שמצית שוב שאלות עלייך, על מה את אוהבת, איך מזיינים אותך, איך מביכים אותך ובעיקר מרימים. 

מדברים מעלייך מעל הראש. 

כאילו את לא שם. 

מדברים על הכוס שלך, על הגמישות, על כמה שאת אוהבת להזדיין ועל מידת הרטיבות שלך ועל דרכים להקשות עלייך ועל דרכים שהקשית זיינים זרים.

ואחרי דקות ארוכות, שבהן כבר ייגמר כל מה שאפשר לומר על נשלטת שהיא לא בעסק ומרצון, אני אומר לך להסתכל לכל אחד מהם בעיניים ולומר לו "תודה".

ורק אחרי שתגידי תודה לכל אחד ואחד מהם אשחרר אותך אליי.

מכיר אותך. זה כבר הדבר הכי קשה שתעשי.

אז איך זה להרגיש טרף בטוח?