לפני 8 שנים. יום שישי, 30 בנובמבר 2018 בשעה 4:33
כוס עמק.
תעצרו את הרכבת, אני צריך להספיק להגיע.
יש לי מלחמה להפסיד בה.
אני כל כך חלש.
כל כך חזק.
ולמה הכל צריך להיות ליד, כמו, כמעט, זמני.
מה מלנכוליה עכשיו?
ועוד זמנית כל כך.
אף פעם לא נשארת ליותר מדיי זמן.
היא נכנסת דרך הדלת הראשית
ואני מעיף אותה באלימות מעודנת דרך הדלת הראשית.
אם כבר אז כבר, לא? אי אפשר כבר את כל הקופה?
מה מלנכוליה עכשיו? זה לא זה.
מה עם איזה דיכאון טוב?
לא מצליח.
אף פעם ולמרות מה שאני חושב על עצמי לא הייתי בדיכאון.
איזה מזל.
עצלן מדיי בשבילי זה או שפשוט בנוי אחרת.
מלנכוליה?
זה כבר סיפור אחר.
זה כבר אורח חיים.
חצי חיים