שונות

היא כל הזמן לא מרשה שאראה אותה באור.
כאילו היתה ערפד למחצה. אוהבת חושך. מוצצת. א דם.
היתה יוצאת מעורה רק כדי לא להיות באור. רציתי לומר לה שאור השמש הוא המחטא הכי טוב. אנטיספטי. לא אין צורך להכין אנטיפסטי. אני אוכל קול.
אור השמש? איזה שמש ואיזה נעליים.
אורות ניאון. אורות מלאכותיים של עיר מלאכותית, חיים מלאכותיים ואפילו דמיון מלאכותי. חיים מלכותיים. סועדים על השולחן במטבח. אני גרגרן. כי כזה אני, מגרגר את עצמי לדעת. קיצוניות. תמיד אפשר עוד.
ויש לה גוף יפה וישנם שדיים יפים. ושדים יפים. כמו "זוג עופרים". למה הביטוי הזה? למה זה תורם?
הדתה? הנה הלכה הזקפה.
והיא רצתה שאשלוט עליה אבל כמו שמישהי אמרה לי אני "שולט פאסיבי".
והיא צדקה כי אי אפשר כל הזמן לשלוט. אם זה יותר מדיי, זה הופך לעבודה ואנחנו לא אוהבים לעבוד קשה. אבל להתנדב בטח שאוהבים. ואני מתנדב פעיל.
גיליתי שככל שאתה משקיע בשליטה אקטיבית כך השליטה הופכת חלשה יותר. ככל שאתה משקיע פחות השליטה מתהדקת. משביעו רעב. מרעיבו שבע.
היא לא רצתה להיות הילדה הדחויה. המוסתרת. רצתה שאביא אותה לאור.
ואני עושה מאמצים גדולים להביא אותה לאור.
גם כשהבית כל כך חשוך.