ואז בין הררי המחשבות, הטירוף והבדס"מ הונילי, דמיינתי שאני מסתכל לה בעיניים ואומר לה את מה ששיננתי : "אני אשמור עלייך".
משפט עקר.
צ'ק ללא כיסוי.
התכוונתי אליו, אבל גם לא.
כי איך אוכל לשמור עליה אם היא לא יכולה לשמור על עצמה?
הרי אני לא בסגנון השולטים הללו של "אני אפרק אותך וארכיב אותך מחדש". כי אם אני מפרק משהו לרוב אני לא יודע להרכיב אותו חזרה. אני מאלו שמתעכבים על הדפים של איקאה.
השומר זונתי אנוכי? שומר חינם. זונת חינם.
ונתתי לה ליפול.
כמו האחרון הבני זונות שיש.
כי היא רצתה.
תמיד הן אשמות.
ומי שמשלם את המחיר זו היא.
וגם אני.
מחיר שאמשיך לשלם.
הייתי רוצה ללמוד משהו מהטעות הזו אבל יודע שעדיין נדרש כאב רב ומסע חתחתים עד לתובנה, אם בכלל.
אם אתה בן זונה אז תהיה בן זונה חסר מודעות.
אם אתה בן זונה עם מודעות אתה נידון לסבל תמידי.
מסקנה אל תהיה בן זונה אם לא קורצת מהחומר הנכון.
זה ששתי נשים אמרו שאתה מניאק והן צודקות לגמרי, לא עושה אותך ממש כזה. היית מניאק בסיטואציה מסוימת.
נסה להיות מניאק לאורך זמן. בלי נקיפות מצפון.
מהסוג של אלו שלא חושבים אחרי שהם מכאיבים. שלא מודעים כלל.
אתה לא יכול.
יש בעולם הזה כל כך הרבה בני זונות שפוגעים ומכאיבים ולא מודעים. הם פשוט לא רואים חלקים גדולים של עצמם. אני מקנא קצת בהם. כדי שיהיה להם קל להיות חארות הם מתעלמים מחלקים מעצמם.
מצד שני, אם אתה מודע ועדיין פועל כמו חרא, זה לא הופך אותך ליותר מניאק?
מי יותר בן זונה? זה שמשקר לעצמו או בוחר לא להיות מודע לחלקים זוועתיים בעצמו ופוגע באחרים או זה שמודע לעצמו, לכל כולו ועדיין בוחר לירות ולבכות?
שניהם יוצאים בני זונות בסוף.
השוני הוא שלאחרון יש סיכוי להשתנות. מה את מתלהבת? אני מתכוון לשינוי ולא לשתן.
המודעות כולאת אותך בסבל מתמיד.
אני לא בן זונה אבל גם לא "בחור טוב".
אני בדיוק כמוכם, קוראיי הנאמנים-בוגדניים, בני זונות יקרים שלי.
אני תלוי סיבות, מסיבות, נסיבות.
אין נסיוב שמגן מהדברים האלה?