יותר מדיי רגשות ומחשבות.
אוהבת לא אוהבת.
עלי כותרת. מפלסטיק.
עוזבת לא עוזבת.
מזדיינת לא מזדיינת. אבל למה אני צריך לעודד את זה?
נשלטת לא נשלטת.
שולט פאסיבי שולט אקטיבי.
אפשר לאונן?
עכשיו מעונן.
בן זונה או בן של נפקנית.
יותר מדיי הפגנות וחסימות כבישים. למה איילון?
יותר מדיי כבשים. כצאן לטבח. שנית מצדה לא תיפול.
יותר מדיי קוגניטיביות.
עייפות וניצחון החומר. הפסד הרוח. רוח וצלצולים.
יותר מדיי שיעול.
"למה אתה הולך לעבודה".
"קח אוטרווין". אל תקח.
קח אנטיביוטיקה.
למה אתה לא מטפל בעצמך? (כי אני מכיר את הגוף שלי הכי טוב יא בני זונות נודניקים)
לא רצתי 15 יום וממשיך לספור. אני בלי "הכדורים". כדורי ריצה. מתחיל לאבד את זה.
אני צריך קצת הפוגה.
אז הולך למקועקעת.
היא יכולה לשתוק.
לטעמי אין שתיקות מביכות אבל יש דיבור פאטתי.
חברים תמיד חוששים לשתוק. "אז על מה נדבר?". כאילו הם תמיד מעניינים כשהם מלהגים לך על עצמם ולא נותנים לך מספיק להתבטא.
אני ואני.
"אז מה שלומך"? ויש לך 4 דקות של העברת ראשי פרקים בלחץ לפני שהוא יעביר את הנושא על עצמו ברגישות ובנחישות.
נשים מקשיבות באמת. נשבע לכם גברים זה חרא.
את מבינה למה אני מעדיף נשים?
זה לא שאני אוהב להזדיין כל כך. הן מקשיבות לי.
אני מוכר את הגוף לי בתמורה להקשבה.
מה רציתי סה"כ? שמישהו יראה אותי.
לא ישמע רכילות.
לא ירצה לדעת את מי סישנתי.
לא ירצה לזיין את הזונה שלי אחרי שאני מעודד את זה.
זונה כביכול.
זה שהיא הזונה שלי לא אומר שהיא זונה.
יראה אותי.
או יותר נכון אני אראה לו אותי. כי למה שאראה אותי למישהו שלא רוצה לראות. שיזדיין. גם ככה זה מסובך וגם ככה לא רוצה להראות.
יותר מדיי חסימות.
אז אני הולך מחר למקועקעת הירוקה. לזכות לקצת שקט. להכאיב לה חזק ולזיין אותה זה רק התירוץ.
בעצם היא אמרה לי שהיא לא יכולה להיפגש מחר. היא, כמה שזה מפתיע, מתקעקעת.
לא זה לא תירוץ. היא לא כזו. היא אומרת את האמת. המרה. כיס מרה. כוס מראה ראשית. גם מראת צד. דווקא את הצד אני אוהב יותר.
אשב בבית.
זה גם טוב לי.
אולי הכי טוב.