שונות

לא יצאנו למסיבה כבר תקופה ארוכה.

היא מתחפשת וגם אני. אני קאובוי. דחיתי את ההצעה שלה להיות קואבוי עם איפור אדום. קאובוי קוקסינל. זו בדיחה פרטית שהפכה להיות ציבורית בה אני הופך לאישה. בכל פורים. יש כאלה שחושדים שאני ממש רוצה להיות אישה. גם היא. אני מרגיע אותה. אני לא רוצה להיות אישה. מספיק מסובך עבורי בשביל להיות גבר. 

אני שותה 1.5 בירה ועוד ויסקי ועוד. אני מספיק שיכור. עוד לפני אני סוקר את הבחורות במסיבה אני קובע שהיא הכי יפה כאן. יופי טבעי כזה שאי אפשר לגבור עליו או לנצח. כאילו צריך לגבור על יופי. כאילו היופי לא עומד בפני עצמו. ללא תחרות. אבל הכל בעולם שלנו יחסי. גם יופי. גם אהבה.

ואני אוהב אותה עכשיו. וגם רוצה לזיין כל חור שיש בה. הזין שלי עומד ואנחנו מתנשקים. כל כך כיף לי לנשק אותה. אני נמשך אליה. וזו לא רק חרמנות. איך אסביר לכם. חרמנות מעורבבת באהבה. אבל לא רק. גם געגוע גדול. ואני מנשק אותה במסיבה שהיא דווקא מוצלחת עבורי, למרות שיש בה אנשים.

 וזולגות לי דמעות ועומד לי הזין. זו לא פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה. ככה זה שאתה מתחפש לאישה מדיי פעם. אתה הופך לחצי קוקסינל. 

ככה זה אצל אנשים מפוזרים. ככה זה אצלי בעצם כי לא פגשתי אדם מפוזר וכל כך ממוקד כמוני.

אני מנשק אותה ואומר לה שאני רוצה לזיין אותה ושהתגעגעתי אליה מאוד.

בד"כ היא לא מגיבה.

אני כבר לא נעלב שהיא לא אומרת דבר. 

אני הבנתי את זה מזמן. היא לא יכולה לומר דבר. גם היא אוהבת. היא לא יכולה לאפשר לה שוב לאהוב אותי כמו שאהבה אז. אני יודע שבסתר ליבה ישנן עשרות שכבות של קרם הגנה מהיפגעות עם מקדם 80. היא עדיין אוהבת אותי וזה מספיק לי. מרגישים שבן אדם אוהב אותך, גם אם הוא לא אומר את זה כמו שאתה צריך שיאמר.

ואז כאשר אני אומר לה שאני מתגעגע היא מפתיעה אותי ממש ואומרת לי "אני גם התגעגעתי אליך" ואני נמס באחת. בשתיים מרוצה ובשלוש מרגיש יותר בטוח. כי כל מה שאני רוצה הוא שיאהבו אותי. אני רוצה לשנוא את הרוב אבל שהרוב יאהבו אותי. לא הכל. הלוואי שאף פעם לא יאהבו אותי כולם. זו תעודת עניות. אתה לא יכול להיות בסדר עם כולם. יותר ויותר אני פחות בסדר עם כולם. עדיין "בחור טוב" יותר מרוב האנשים. בחור טוב שיכול לעשות נזקים יותר קשים מכל בחור רע. ככה היא אומרת. 

 אני רוצה שהיא תאהב.

אני מאוד רוצה שהיא תאהב אותי ותביעה את זה בדרכה. והיא מביעה. סוף סוף. והגעגוע הזה שהיא מדברת אליו חשוב יותר מלומר "אני אוהבת אותך". כי זה אומר שאני לא הוזה ומספר לעצמי סיפורים. 

ואנחנו מתנשקים ואני מכאיב לה מרוב התלהבות. והיא כבר ונילית. 

והלשון שלה ושלי מתנות אהבה ומעבירות רוק ווירוסים זה לזו כמו פעם, שהיה טבעי. לשונות אש. מה צריך לשנות? זה תמיד הייתי אני. אני נוראי. אני מותק.

אני מקווה שהיא אוהבת אותי טיפה יותר. 

טיפה יותר מפעם.

בשבילי. בשבילה. בשבילם. 

בשבילים חדשים שנסללו על שבילים זנוחים ומיותרים.  

בשביל שנינו.