"מחוז מרכז מזמין אתכם ל"משפט מבוים"-דיון בבקשת חייב להפטר".
משפט מבוים הוא תרגול של עורכי הדין בתחומי משפט שונים. עו"ד מגלם את השופט, התובע או הנתבע ולעיתים שופט בשר ודם בדימוס או מכהן, "מגלם" את השופט במשפט המבוים.
לשכת עורכי הדין מתה על משפטים מבוימים. וכך בתיבת המייל שלך יש מלא הזמנות כאלה.
הם שולחים הזמנות כאילו אין מחר. כאילו החיים שלנו לא מבוימים כל הזמן. "כן אדוני", "תודה גבירתי" (השופטת, לא המלקה).
אני חושב שלא צריך לעצור רק ב"משפט מבוים".
מה עם איזה סשן מבוים? הפקה גרנדיוזית של מישהו שלא רוצה ממש לעשות אותו אבל עושה אותו לטובת הנשלטת שלו כי הוא אוהב אותה והוא בכלל "אחר" ושואף להיות "לא בעסק". אבל רק כי היא מצפה ממנו הוא יעשה את זה.
מה עם איזה ביום קשיחות של "אני אנווט ואני אקבע" ואת, הזונה, תעשי מה שאני אומר, לגחמותיי. והכל במסווה של שליטה. על השחיטה.
מה עם איזה זיון מבוים של או גמירה מבוימת, רחמנא ליצלן של שפחה חרופה וחריפה שלא בא לה על הזין של הראיס. אבל מזייפת רטיבות ברוב כשרון רק כדי שאדוני יגמור כבר? ("תחשבי על אונס, תחשבי על אונס")
לעיתים אנחנו, גם, או בעיקר, סה"כ התדמיות שלנו, והפער בין התדמית שלנו לבין מי שאנחנו במהות שלנו (אם אנחנו יודעים בכלל מהי המהות שלנו) הוא לא אחיד ומשתנה כל העת, אבל הוא עדיין תזכורת לאישיות המבוימת שלנו.
מה עם איזה תובנה מבוימת היטב על הערך "חברות", כשבעצם כל אדם לעצמו וזה אינטרס ככל אינטרס אחר.
מה עם אהבה שייתכן ואתה מביים, בלי משים, כלפי המושא שלה? לך תבין מהי אהבה מבוימת ומה לא. האם אהבה שמהר מאוד אפשר לעשות לה קאט בנפש הינה אהבה מלכתחילה. מהי אהבה בכלל? אינטרס משוכלל מרופד ברגשות?
מהי זוגיות מבוימת? עוגת חנק מרוחה בכמה שכבות של קצפות מתוקות מעל?
מה עם חיים שלעיתים הם מבוימים, מבוייתים, מרוחים, מיותרים של אדם שמרגיש שהוא חי או משחק, בעצם, את חייו של מישהו אחר.
מה עם איזה פוסט מבוים?