הכל היה עוד חדש. היינו במסיבה הראשונה שלנו. שם לחשתי לה: "ואי, תראי יש פה מישהו עם כלוב על הזין".היינו זוג. וכזוג קל יותר להתנהל במרחב הבדסמ"י.
חזרנו הביתה ואמרתי לה "איזה כיף לראות שיש עוד אנשים כמונו". הכרנו מלא אנשים. גם כאלה שהיה עדיף אולי לא להכיר. אבל ככה זה שאתה מתלהב ממקום חדש. כל סוטה נראה לך שותף לגורל.
באחת המסיבות רקדנו ברחבה ובחורה כמעט עירומה נכנסה ביננו. היא רקדה איתה והסתובבה אליי. היא דאגה לפזר את עצמה ביננו היטב. אז, לא היינו ביחסים פתוחים ולא כל כך ידעתי כיצד לנהוג בסיטואציה הזו. אז שמרתי את הידיים שלי לעצמי. אבל היא לא שמרה. הם התנשקו והתחרמנו על הרחבה וזה היה אחד המראות הכי יפים בנסיבות הללו, שאני ראיתי. עד אז. הכל היה בתולי עדיין אם אפשר להגדיר סיטואציה כזו כבתולית. כמעט היתולית. הם התנשקו ומדיי פעם הבחורה הנוספת שלחה ידיים אליי ומשכה אותי אליהן. היא רצתה להיות הממרח הכריך. ילדת הסנדוויץ'. וכמו שהיא באה, כך היא הלכה ואנחנו המשכנו לרקוד.
אחרי תקופה ארוכה ומלאת כאב של שנינו ראיתי אותה שוב במסיבה.
הפעם הבתוליות בבדס"מ פינתה עצמה לטובת ניסיון שלימד אותי בעיקר מה אני לא רוצה לעשות. ראיתי אותה. שוב, הפעם עם קצת יותר בגדים. אותה דווקא רציתי לעשות. או להכיר. היא רקדה במרחק של שני גושי בשר ממני. הסתכלתי עליה מדיי פעם ופתאום ראיתי שהיא מסתכלת עליי בחזרה.
בתור גבר אתה צריך לנקות את כל המבטים של נשים שמסתכלות עלייך ולהבין שכשאישה מחייכת אלייך זה לא אומר, תמיד, שהיא רוצה אותך בתוכה. יכול להיות שהיא מסתכלת ומתסכלת אותך בלי לדעת. כי בא לה להסתכל והיא בתור אישה נהנית בעיקר מהטיזינג. להרגיש שמישהו רוצה אותה.
ומה כולנו רוצים סה"כ? להרגיש שרוצים אותנו.
זה שהיא התלבשה קצר קצר ויפה לא אומר שהיא רוצה להזדיין הערב.
אבל במבט שלה היה משהו שונה. היא חייכה אליי אבל לא רק. היא הסתכלה עליי במבט כזה שאני פירשתי אותו במוח הזוחל שלי כ"בוא נלך ונזדיין עכשיו, הדי ג'יי הזה חרא, אבל גם אם הוא היה טוב הייתי רוצה ללכת איתך". עכשיו נפלתי כמה פעמים במבט הזה ואני לא רוצה ליפול שוב. אני לא מהנדבקים וכמעט או בכלל לא מתחיל עם בחורות במסיבות ובכלל. אני נשוי למען השם והשמיים. אז התקרבתי אליה. עקפתי את שני גושי הבשר הגבריים שרקדו שם.
היא התחילה לרקוד איתי. עכשיו אני יודע שאפילו אם אישה מחייכת אלייך ורוקדת איתך לא אומר בהכרח שהיא רוצה שתסשן אותה על הספות שידעו דבר או שניים.
היא רקדה ואני רכנתי אליה ושאלתי אותה אם היא זוכרת.
אני לא שומע טוב במסיבות ולכן אני לא מתאמץ בד"כ להבין מה מדברים איתי, אבל כאן התאמצתי. עדיין לא הבנתי. אבל הבנתי שהיא זוכרת.
היא שאלה איפה היפה שהיתה איתי ואני עם הזהירות המעושה שלי חשבתי שהיא בכלל רוצה אותה. אז עניתי לה בהברקה שהיא לא כאן והיא תצטרך להסתפק או לא בי. היא אמרה משהו כמו : "זה טוב שאתה כאן". עכשיו אני לא עושה כאלה דברים. באמת שלא. אני לא מכיר אותה. זה שהיא רקדה והזדיינו בעמידה עם בגדים לפני 4 שנים אומר שאני יכול עכשיו לקחת אותה בשערות ולהכאיב לה? לא. אז פשוט אמרתי לה שהיא מהממת ואני רוצה לסשן אותה. כמו ילד. והיא חייכה שזה כבר טוב. אבל זה עדיין לא אומר שהיא רוצה שאאזוק אותה ואקח אותה עם רצועה.
אז שאלתי אותה אם החיוך שלה אומר שזה "כן". והיא אמרה "אולי". עכשיו אני יודע שאם אישה אומרת "אולי" זה עדיין לא נחשב הסכמה. עפ"י הפסיקה, גם כשאנחנו גומרים ובאמצע הגמירה האישה אומרת לנו : "די" אנחנו חייבים להפסיק. אז אני תרגלתי את עצמי והכנתי את עצמי גם לזה. העיקר לא להיות חשוד באונס. זה הכי נורא להיות חשוד באונס. אם אתה מתרגל את עצמך בראש, כדי להקדים פורענות, להפסיק ולצאת מכוס של אישה כשאתה גומר, כשהיא אומרת "לא", אז הכל קטן עלייך. כל סירוב קטן כגדול הוא שטות תיאורטית ביחס לזה.
אז אמרתי לה : "תראי, אני צריך לדעת שאת בקטע", בלי לדעת שהיא בכלל בקטע. "אני צריך הסכמה מדעת לטפל בך" והיא חייכה. אולי היא לומדת משפטים כמו כולן ויודעת מה זה. ואז היא אמרה משהו ולא הצלחתי להבין כי אני לא שומע במסיבות. אז אמרתי לה "תקשיבי אני לא שומע טוב במסיבות ואני צריך להיות בטוח שאת מסכימה שאני אסשן אותך. הכל נעשה תוך כדי ריקוד די קרוב. מה שנקרא אני מרגיש בהבל פיה והיא מרגישה את העמבה שאכלתי בצהריים. אז את מסכימה שאני אסשן אותך? אני לוחש-צועק לתוך האוזן שלה ברעש שמסביב. בני זונות, אף פעם לא התחשבתם באנשים שרגישים לווליום גבוה. והיא אומרת מה תעשה לי? ואני אומר לעצמי שזה עדיין לא הסכמה. אז אני לוקח אותה ביד. בעדינות ובאסרטיביות כמו שלימדו אותנו במבוא א' לשולטים. הולך איתה לפינה הכי רחוקה מהרחבה רק כדי לשמוע מה היא אומרת. ואנחנו יושבים ומדברים והיא מסכימה. והכל מוזר ונפלא ובחיים לא הייתי בסיטואציה כה מעושה וטבעית בנסיבות הללו. אני שואל אותה מה לא לעשות לה. אני תמיד שואל מה לא לעשות. וגם כשהן אומרות ממש מעט מה לא לעשות, עדיין אני לא מפעיל עליהן את כל הרפטואר שלי, כי אני יודע שיש דברים שהן אפילו לא מדמיינות, ולכן לא שוללות אותם. במיוחד החדשות. אבל היא לא חדשה.
עשינו סשן פומבי בהסכמה. ואחרי זה זיינתי אותה בפראות בהסכמה במבוך בחצי פומביות וברבע מבוכה. והכאבתי בהסכמה רק קצת כי אני שולט אחראי וזה היה הרי סשן גישושים. היא לא הפסיקה לחייך בהסכמה אף פעם. היא היתה הכוסית המחייכת בהסכמה. ומה זה בכלל כוסית? כוסית שמחייכת הופכת ליותר כוסית. אח"כ עשינו כל מיני דברים עם עצמנו ביחד ולמדנו ביחד מהן הגבולות "שלנו" שזו מילה מכובסת ל"שלי".
ואז כעבור כמה שנים, בעודי הלום ליטר בירה מלכה על קיבה חצי ריקה, ראיתי אותה בשישי הזה במצעד הגאווה. היא הלכה עם מישהו. הוא היה נראה לי ונילי למהדרין או אפילו לא בדס"מ פרנדלי אבל ייתכן שהוא שולט או "אחר" אכזר. נראה היה שהם זוג אוהב או משהו כזה והיה נדמה לי שהיא לא רוצה לדבר בנוכחותו. שהיא התנקתה מהעבר שלה כאילו היה לכלוך. עדיין מחייכת את החיוך שלה, עדיין כוסית ויש בעיניה, אולי, שובבות מתונה שמרמזת על כך שהיא תחזיק עם הבחור מעמד.
לא האמנתי שהיא תזהה אותי כי הייתי עם משקפי שמש וכובע.
היא היתה 10 ס"מ מהפרצוף שלי, הסתכלה עליי וישר זיהתה. אז רק חייכנו אחת לשני ולא אמרנו אפילו שלום. החיוך היה של שלום. אבל גם חיוך של לא להתראות.
כמה דקות אחרי שהיא יצאה מזווית הראייה שלי (לא רציתי, אבל המבט ליווה אותה, באופן אוטומטי, כמעט) התחלתי להרהר בשאלה האם היא נזכרת, כמוני, בכל מה שעשינו והאם זה זיכרון טוב או כזה החבוי בתת המודע.
האם היא חוזרת אחורה או מעדיפה לשכוח?
אח"כ הרהרתי בכך שתמיד דיברנו על האושר וכמה הוא חמקמק והאם היא באמת מאושרת עכשיו?
אח"כ היו לי עוד הרהורים עליה.
אח"כ עברה לידי משאית מספר 14 וחזרתי למצעד. חלקית.