שונות

אף פעם לא אהבתי משפטי בית כלא. אמרות נבובות של אושו או סלוגנים. 

אנחנו לא "משפחה" בעבודה.

"שנית מצדה לא תיפול".

"ואהבת לערך כמוך" (בטח, כל אחד אוהב את הזולת יותר מאת עצמו)

אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל מבט". לא הוא לא. אולי הוא נתן לכם עוד זמן.

"מה שלא הורג מחשל"- ומה עם הפציעות? והפציעות הנפשיות? את לא יכולה לכאוב כדי להעלים אותן. 

אבל כמו בכל דבר יש יוצאים מן הכלל. חריגים. יש גם חריגים לחריג. וגם הם לא יתפסו את המנעד המורכב של החיים ואת כל האופציות הפוטנציאליות. 

ככה זה. החיים יפים, מזוינים. מורכבים.

התחלתי להתרגל לא לפחד. 

לא בסגנון "והעיקר לא לפחד כלל" השקרי, המוגזם, הלא ריאלי והמשיחי, אלא לפחד הרבה פחות.

לא : "הם מ פ ח ד י ם".

יותר משהו בסגנון "אל תפחד מהפחד". 

וזה עובד. 

לעיתים משפטי בתי כלא עובדים.