לכל מכריי שהביאו אותי עד הלום, לכל הלומות והלומי הקרב, בני משפחתי היקרים, משפחה מורחבת יקרה פחות, כאלה שאני מזיין וכאלה שזיינתי ולא רוצות עוד או שאני. כאלה שזיינו אותי.
כאלו שבהפסקה ממין חצי שנה? כל הכבוד. בקרוב אצלי. כאלו שבהפסקה ממני.
כאלה שאני מזיין להם את המוח והם עושים עצמם מקשיבים, אך רק מחכים לפאוזה בה יוכלו להקיא את דבריהם ללא קשר למה שאני אומר.
כאלה ששואלים "איך אתה" ולא מצפים באמת לתשובה בטרם יפצחו בנאום על עצמם.
כאלה שזרקו אותי וכאלה שעוד יזרקו וייזרקו.
אהבות ישנות. אכזבות ישנות וכלל החארות הקיימים בבני האדם.
אנשים אקראיים כאן וברחוב.
בבקשה לא להקדים שאלה לשאלה.
לא לומר את המשפט : "אפשר שאלה"? ואז לשאול.
ועוד יותר אסור לעמיתים : "אפשר שאלה מקצועית"?
אתם עמיתים. עם רובכם המוחלט כל מה שאני מדבר אתכם הוא מקצועי.
למה ההקדמות האלה?
תשאלו כבר, כוס אמא שלכם.
כאילו שפעם אמרתם :"אפשר שאלה"? וקיבלתם תשובה : "לא, אי אפשר לשאול".