שונות

I'm sorry is not enough, I'm sorry I'm not enough to stay

אני מגיע בשישי מאמא שלי. כל יום שישי אני אצל אמא שלי. פק"ל. מאז שאבא שלי נפטר. מאז שאבא שלי נפטר אני חבר של אמא שלי. כן יש לי דאדי אישיוז. לא, אני לא רוצה דאדי או אבוש. למרות שמהצד השני זה לעיתים מגניב. להיות אבא.  שבוע הבא אני לוקח אותה לחו"ל. "לוקח" אותה זה אנדר סטייטמנט. מסע שכנועים בלתי פוסק. בשביל מה אני צריכה את זה היא אומרת לי. טוב לי בבית. היא לא יודעת מה טוב לה? כן אני פטרוני עליה. כי אני יודע. היא באמת לא יודעת מה טוב לה. לא רגילה לשים את עצמה אף פעם במרכז. 
מאז שאבא שלי נפטר אני מכיר את אמא שלי הרבה יותר.
אני לאט לאט מגלה לה את הסודות שלי.
למשל, היא יודעת על היחסים הפתוחים. "מה וגם היא"? כן, אמא גם היא. והאישה הזו מדור אחר, מכוכב אחר, שחיה כנשלטת ללא מילת בטחון, עשרים וארבע שבע וויתרה כל כך על עצמה, יותר ליברלית מכל כותבי המאמרים הפלצניים בהארץ שמקיאים ליברליות מזויפת ובנפש יש להם לכלוך אמיתי שאף פעם לא ייצא החוצה. היא אומרת לי, לאחר שהיא בשוק שעובר לה מהר: "אם זה טוב לכם אז אני מאושרת" ואני מאושר. 
אמא שלי היא כמו העץ הנדיב. ואני רוצה לתת לה משהו עבורה. ראיתי במשך השנים כיצד משתמשים בה. גודעים בה עוד ועוד. היא אפילו לא יודעת שהיא יכולה לרצות. 
אני לוקח אותה לחו"ל לא בגלל החו"ל, אלא בגללה. ייתכן שזו תהא הזמנות חד פעמית לשהות במחיצתה כל כך הרבה זמן. זמן יקר.
מאז שאבא שלי מת אני מכיר את אמא שלי והיא אותי כמו שלא הכרנו כל החיים. 
אמא שלי היא אישה אמיצה. לאט לאט היא מספרת לי את הסודות שלה והם מרתקים. הסודות שלה מסבירים לי הרבה דברים עליי. וזה מרתק. אנחנו יושבים לבד, אני והיא בחדר האוכל הקטן וסוף סוף עוברים להם דברים מהותיים ביננו. אני בהלם ממה שהאישה הזו יודעת ולא סיפרה. בהלם מהשתיקה שלה שנים. הלוואי שאנשים כאן באתר היו יודעים לשמור על סודות כך. רשמים אינטימיים שהועברו להם בידיעה שאף אחד לא יעשה בזה שימוש ולא יהפוך למטבע עובר לסוחר השולט או לנשלטת התגרנית "אתה יודע אחי, גם אני זיינתי אותה". ו"אני יודעת שאתה היית איתה". ביררתי את זה ברשת המודיעין שאני טווה כל הזמן. באמא שלך? כן הייתי איתה. אני לא מסתיר מאף אחד את זה. אם אשתי יודעת, אז קל וחומר שכל העולם יידע את זה. מאידך, אני גם לא רץ לספר לכל דיכפין. הייתי איתה ועכשיו כואב. מה חדש תחת השמש? כאב בנאלי? איך מתמודדים עם כאב בנאלי? לא מצחיקה, לא יוצרים ומעבירים בתמורה למישהי כאב אנאלי. או כאב בכלל. זה לא עובד כך.   
אבא שלי דפק לי את המוח. לא יותר מכל אחד מכם, כנראה, אל תדאגו. למזלי אמא שלי חינכה אותי בפועל. מגיל קטן שיחקתי על הפער שביניהם. הבנתי שאני צריך להקשיב לאמא למרות שהוא היה הדומיננטי בבית. דומיננטי זה גם אנדר סטיימנט. הוא שלט בכל פסיק ותג בחייה והיא שפחה חרופה. ואני נחשף לשני התפקידים. וכאן זה לא משחק. אלו החיים. היחס שלי לשליטה נובע במידה מסוימת משם. תיעוב לכל מה שמזכיר את ה"אני אפרק אותך וארכיב אותך מחדש" ומצד שני, אם קיימת שליטה היא הכי שיש. אבל היא לא קיימת כבר. היא מבליחה ואז זה קיצוני, זה טבעי זה מגיע בשנייה. פעם אמרה לי מישהי כאן, אחת השרוטות כמו שאני אוהב שעברה דבר או שניים והכי "קיצונית" שאני מכיר, (קיצונית זו מישהי שיכולה ללכת עירומה ברחוב כשמישהו לוקח אותה בקולר ולשים זין על מי שמצלם אותה ומעלה לרשת, נגיד) שהיא הכי הרבה מפחדת ממני. אני זוכר שהיא הפתיעה אותי. היא אומרת את זה? הכי "קיצונית" שהייתי איתה. אבל כשזה יוצא זה יוצא. אני מפחד מזה ולכן זה כמעט ולא יוצא. הלוואי ותהיה מישהי שיכולה להתמודד עם זה בלי שארגיש שאני צריך להיות בשליטה תמידית על הסיטואציה. להיות בשליטה כל הזמן זה מעייף. יש בי גם נתינת שירות מכל הלב והזין ומצד שלישי עייפות מכל העניין המשולבת באגוצנטריות ברוכה. תטפלו בי קצת. שנים שאני מטפל. שנים שאני  מטפל בנשמות אבודות. לא צריך להתלהב, כולנו גם נשמות מעט אבודות. אנחנו בני אדם. "תדע לך שהשפעת עליי מאוד". "אתה אחד האנשים ש..." ומי ישפיע עליי? מי יחנך אותי? מי יטפל בי? ומתי אני אשפיע על עצמי ומתי אני אהיה אחד מהאנשים שאני אקשיב להם? אם אני כזה חכם לאחרים למה אני כזה טיפש לעצמי ונופל שוב ושוב באותו חרא?
אמא שלי לא היתה בחו"ל. למעט כשהייתי בן 5, כשהם נסעו לניתוח, שאז היה מסובך וניתן היה לבצעו רק בארה"ב. 
אין דבר יותר מרגש מלומר להורה שלך את הכל. גם דברים קשים. את הדברים הקשים אני מנסה לארוז בקופסת טאקט שאני חסר בה. היא מסכימה עם כל הדברים הקשים. אני מכיר אותה הכי טוב מכל האנשים בעולם. היא לא נותנת לאף אחד להכיר אותה כמו שצריך. כמוני. עדיין, אני נדרש לשאול אותה שוב ושוב מה היא מעדיפה, מה היא רוצה. "אמא מה את רוצה". והיא לא יודעת לומר. מזל שיש לי ניסיון עם נשלטות. 
תחשבו על אדם ללא רצון. אדם ששם את עצמו תמיד מאחור. אדם שלא יודע מהו הרצון שלו אלא רק של האחר.
אחת המטרות שלי בטיול הזה הוא שהיא תרצה. שיהיה לה רצון.  

מתרגש יותר מהנסיעה הראשונה שלי לחו"ל.
מתחיל לארוז. בעיקר את עצמי.