החבר אומר שאני הבן אדם האחרון שצריך לצאת לטיול מאורגן. אבל מה לא עושים בשביל אמא?
צרחות ברחוב, מריבות באוטובוס על סף קטטות, מדריך שאמר ששלושים שנה במקצוע לא חווה דבר כזה, אמא עם מקל הליכה שנפתח לכיסא בנדיבותה של היקרה, אישה בת 75 פלוס מהקבוצה שכדי לחסוך חצי אירו עשתה לימבו ומתחה את גבה מתחת לקרוסלה לעיניהם הנדהמות של נכדי צוררים הולכים בתלם ומנומסים, ילד אחד של אמא שלו שניסה ללא הצלחה להתחמק מהאנשים ההזויים שבקבוצה, שעברו את כמות הדקות המוקצבת להם.
מספר הונגריות, אוסטריות, סלובקיות וצ'כיות שהכרתי בטינדר בשעות הלילה כשהקשישים הולכים לישון מוקדם ב-21:00 (חזרתי לטינדר. לניסוי. זה כמו לרכב על אופניים או להתרסק איתן) חזרתי רק כדי לראות אם עדיין יש לי את זה ואני גם פרצוף יפה וסקסי ולא רק מוח מקורי, מיוחד, צנוע ומורכב שזה מילה אחרת למתוסבך כמו שאמא תמיד אמרה לי. היא העבירה לי רק את החיזוקים החיוביים כמובן.
לא נפגשתי עם אף אחת. די היה לי שרוצות. קטע מפגר, אבל הייתי סקרן. מחקר לא אמפירי.
מודה שפעם אחת אפילו מישהי מפראג רצתה להיפגש במגדל הטלוויזיה. הבנתי ששם מציעים נישואין. פוליגמיה. הציעה שעה. הברזתי לה, שזה יותר מגעיל מלגנוב מגבת מבית מלון. הישראלי המכוער. הישראלי החתיך. זה שכובש לבבות ושטחים ולא רוצה לשחרר אף פעם. את עצמו מעצמו ביחס לכיבושיו. הכיבוש משחיל. משאית הצל"שים לא תגיעה.
רציתי להיות התייר שרוצים להכיר. אולי להזדיין. דאגתי להזכיר בשיחה שאני ללילה אחד או שניים כדי לחדד את הסיטואציה.
ואולי הן רצו לדבר. רק לדבר. כי לא כל בחורה שמדברת איתך רוצה להזדיין איתך. אני חייב להזכיר לעצמי את מה שאני חוזר ואומר לכל גבר. אנשים כמהים לשיחה כנה אפילו יותר משהם רוצים להזדיין. הזיון הוא בונוס. הזיון כקרחון. למטה יש הרבה יותר ממנו. הזיון ככלי תקשורת פנימי וחיצוני. ולעיתים, הזיון כזיון. פשוט, יצרי ובלי זיוני מוח בכלל.
גם לא כל אישה שמחייכת אלייך רוצה למצוץ לך את הזין ולהגדיל אותו ב-2.90 בפה שלה. מה שיותר חשוב זה הפלרטוט. אבל אני עדיין לא מאמין שלא נפגשתי עם היצור ההונגרי המושלם הזה (סייג : עפ"י תמונות). אומרים שהבחורות ההונגריות הן הכי יפות. צודקים. כולנו צריכים חיזוקים כל הזמן, גם אלו שבטוחים בעצמם. או אלו שלגמרי לא. גם אלו שגם וגם.
מה קרה? מה את מגלגלת עיניים וכבר מנתחת אותי שאני מפוזר והולכת רחוק עם זה? מוסיף לך נשק. חשק? יאללה לכי על זה.
לעיתים זה הכי פשוט. רציתי להיות הבחורה חסרת הביטחון שמתלבשת ומתאפרת יפה וכולם מתחילים איתה במסיבה. רק שאין לי כח לכל העסקה. ולא רוצה להתלבש שלא לומר להתאפר. אני רק רוצה לדעת שאני עדיין שווה משהו בתחום הזה. הרי אני כבר שנים אני לא בשוק הונילי, לפחות לא בכמות ובצורה הזו ושמחתי לגלות שעדיין יש לי את זה. יופי. עכשיו מה אעשה עם המידע החשוב הזה?
וזה היה גם משחק. משחק שבד"כ נשים משחקות אותו. קוראים למשחק "להרגיש רצויה". אז להרגיש רצוי. יש הבדל בין המצוי לרצוי.
שמעתי פעם שיחת נשים על כך שהן יוצאות למועדון או לבר רק כדי שיתחילו איתן. גם גבר יכול לעשות את זה. בטינדר. זו סוג של ילדותיות אבל מה ששמור לנשים יכול להתאים לגברים. כולנו עשויים מחיזוקים חיזוקים. חידודים חידודים. פירורי אבק. "הלעטיני נא מן (הבשר) האדום אדום הזה. לא נהנית פעם שמתחילים איתך בבר?
רציתי להרגיש ברזל אל ברזל, פשוט אל פשוט, רדוד אל רדוד. משיכה בסיסית ויזואלית ללא זיוני מוח מורחבים שאני אוהב בד"כ. שוק בשר כי הטבעונית הלכה?
שוק או היריד מתחיל בראש. הפיזור מתחיל בתוכנו. יש איזה בשר נא לטחון? או להתמקד ביהלום. נא או לא. בפועל, אני הרבה יותר מוחזק ולא מתפזר. גם כאן משאית הצל"שים מתעכבת. הצל"ש מתחיל בתוכנו. לעיתים מתחיל בפנים אבל גומר בחוץ.
ואולי זו בדידות. חיפוש רק לשם החיפוש.
חזרה לזירת העבירה, לפשע המאורגן : ריצת אמוק אחרי אתרים רק כדי לסמן וי, חום של 36-37 מעלות. ריצה מעולה לאורך הדנובה בבוקר. ילד של אמא שמתנפל על מישהי כמו רוטווילר שמתנשאת על אמא שלי רק כי ביקשה או רמזה לה שהצרחות שלה מפריעות לה.
חצי קבוצה לא מאובחנת או שכן עם הפרעות נפשיות.
אמא שדואגת לך כאילו אתה עדיין גר בבית שלה, סבל על בסיס שעתי שנגרם ע"י מצעד בהמות עם דרכון ישראלי, מחשבות על לרצוח חצי מהנוסעים, מחשבות על כך שצריך לחלק רישיונות לנשימת אוויר, קבוצה של קשישות שאתה נתקל בהן כשאתה מתרחק מהקבוצה רק כדי לא לשמוע את הקבוצה צורחת ונתקל בשלוש קשישות עם תחת בחוץ משתינות על האדמה, תוך כדי הן צורחות עליך לא לבוא. ואתה מרגיש אשם. סוג של נקרופיל כי הן כמעט גופות. זה היה רגע של שבירה מיוחד. אתה מתרחק מהקבוצה 200 מטר שממסכים את הרעש הבלתי נסבל ומעבר לשורת העצים שוב צורחים עלייך. כאילו אתה אשם. גוערות בך המשתינות. מושתנות.
קשישה אחרת לא משלמת על קפה בחנות וגאה בזה. ניצחה את המערכת. ואני מתבייש. אני ואמא. ועוד כמה.
אם יש משהו יותר נורא מבני אדם זה בני אדם נוראים שהם קשישים. הם כבר סופרים אף אחד מס"מ.
הטיול היה חרא של ממש. גיהנום עלי אדמות.
במישור השני, המקביל, באותו חלל אוטובוס ובעולם אחר לגמרי היה מעולה.
8 ימים ושעות על גבי שעות של שיחות עם אמא מהבוקר עד הלילה שאני עדיין צריך לעכל ולתת לזה לשקוע. שיחות ארוכות עלינו, על אבא, עליה, עליי, על אנשים, על העולם.
זה היה מרתק, מעניין, מחדש, מלמד ומחבר כל כך.
הבטחתי לה טיול פיצוי. הפעם הכי לא מאורגן שיש.