אני חושב שאני היחיד שעושה לה לייק ולא רוצה לזיין אותה. כלומר הייתי רוצה או זיינתי אבל הלייק שלי הוא טהור. זייני וליבי שווים. ברוכים השבים. דרך צלחה לטסים. המזוודה תגיעה בנפרד, עוד יומיים.
לראות עדת לייקים שרוצים לזיין את הכוס המוכר שלך יכול לעורר פלצות בבחור קנאי לשעבר כמוני. אבל אני מפרק כאב למנות קטנות. כאלה שאפשר לבלוע. בכלל ממליץ לכם לפרק כאב למעות ספורות.
אל תתנו בחיים לאף אדם לטלטל אתכם.
אמרה לי את זה מישהי פעם. כשטולטלתי כמו לולב ממישהו. היא הסתכלה על הפנים המטולטלות שלי ואמרה לי : "אל תתן לאף אחד לטלטל אותך". בדרך כלל משפטי בתי כלא וחקירה הכוללת טלטול לא עושים לי את זה, אבל המשפט הזה שיכול היה להיחרט על דלת שירותים ציבוריים כמטבע עובר לסוחר או למחרבן טלטל אותי. מאז אני שואף לא לתת לאף אחד לטלטל אותי. ולא משנה מי.
אני אומנם יותר רגיש ממרבית האנשים אבל עם אחלה מנגנוני בקרה והגנה. וכשיש יותר מדיי כאב הם נכנסים לפעולה.
גם הכבוד העצמי שומר עליי היטב.
לכן, קשה לי לראות מראות של התפרקות של כאלה שחוו אהבה נכזבת או כאלה ששמים את יהבם בכוס ומיוחד ככל שיהיה. זה פאטתי בעיניי. חסר עמוד שדרה, נלעג, גרוטסקי. יש מישהו שממש בא לי לתת לו מכות. לפוצץ לו את הפנים במקום אינטרוונשיין ארוך. כי אין לי זמן לזה. ומצד שני אם הוא לא יעבוד על עצמו מבפנים גם פיצוץ פנים לא יעזור לו.
אנשים שהאושר שלהם תלוי באחר נידונו לכישלון של האושר שלהם.
אפילו אהבה לא יכולה לספק אושר לאורך זמן.
האושר מגיע אשכרה מבפנים, דבילים.
ואם אדם הוא כלי שבר או כלי ריק הוא לא יכול להיות מאושר.
אני לא טוען שאין לי מחשבות ריקניות על החיים ועל תכלית או חוסר התכלית והתוחלת של החיים המזוינים האלה, אבל אני עצמי דואג שלא אהיה ריק ושלעולם לא אפקיד את האושר שלי בידיו של מישהו אחר.
נשלטת למשל שכותבת שהשולט שלה פירק והרכיב אותה מחדש משל היתה שולחן איקאה, להקיא עליה, או שחייה אינם שלמים בלעדיו או שהוא השמש והעמים שלה, תיוותר עם שוקת שבורה כשהוא יחליף אותה במודל צעיר יותר כמו שמחליפים רכב.
אם החרא מגיע מבפנים אין סיבה שהאושר לא יגיע מאותו מקום.
אבל בשביל זה צריכים להיות מלאים במשהו או אפילו מלאים מעט בו.
ולהיות מלא במשהו זה כבר סיפור אחר ומורכב.