ואז בין מנעדי האורגיות ומימוש הפנטזיות ונוזלים כאלה ואחרים חשבתי לעצמי. וכן, את יכולה להעלות בקבוק שתן לטיסה אם את קונה אותו בדיוטי פרי. אטום ע"י המוכרים בשקית.
לא משנה של מי הפיפי.
הפיפי יכול להיות של פאפא. דאדי פי.
בין חרמנות וחומרנות וחמור גרם פתאום אתה מבין שזה הכל מנגנון הגנה אחד שלם.
אבל היי, אחלה מנגנון הגנה.
וזה הויכוח שלי איתה.
אני טוען שמנגנוני הגנה משוכללים הם חשובים לבני האדם כל עוד שכרם לא יוצא בהפסדם
אנשים כל כך מגוננים על עצמם שהם אפילו לא מודעים לכך שהדרך בה פסעו היא חלק או פועל יוצא של מנגנון ההגנה שהם סיגלו לעצמם.
כל עוד המנגנון שומר על האדם יותר משהוא מזיק לו אז למה לא?
אם הבן אדם אכול מבפנים והמנגנון שלו גורם לו רק לסבול יותר והוא לא מודע לזה אז יאללה להיפטר. אבל איך ייפטר אם לא מודע?
לכן, במקום סדנאות קשירה אולי נלך לסדנאות שחרור הנפש, למרות שזה יקר יותר.
לרפא את עצמנו?
כנראה שיש מגבלה לריפוי העצמי. אנחנו די מקולקלים. אפשר לשפר. זה עבודה קשה.
אבל לה אני מאמין. שתצליח. לשאר לא. למה? כי היא סובלת. וריפוי עצמי יכול לבוא רק מסבל עמוק. אם הסבל לא חזק דיו אין מניע מספיק חזק לריפוי.
עדיין, לא כל מנגנון הגנה צריך להשליך הצידה.
לא צריך "להרוג את כל העורכי דין". די לנו אם נהרוג חלק גדול מהם.
בני אדם היזהרו בריסוק מנגנוני ההגנה.
יאללה, יורד למגננה.