כשהעוזרת מגיעה אני יוצא מהבית.כבן למעמד הפרולטריון פלוס פלוס לשעבר, אני לא יכול לסבול את העובדה שמישהי, גם אם מקבלת תמורה נאה לשעה, מנקה את הבית שלי, בשעה שאני יושב על הכיסא וקורא או מאונן בחדר עבודה.
הרי בית יש לנקות לבד כמו בבית ההורים. ועוזרת זה פינוק של עשירים. זה לא שייך אלינו.
פתאום מישהי מציעה את המיטות שלך.
וידוע לכל כי באופן שבה אדם יציע את מיטתו, כך הוא יישן בה.
אז מה קורה כאשר מישהי מציעה את מיטתך. כיצד תישן בה? אני ישן טוב בד"כ. זה לא שאין לי דאגות אבל הריצה והסחיבה של היום עד למאוחר גומרת אותי. ואני קורס.
במדיח כלים אני לא רוצה שהיא תיגע. וכך, לפני שהעוזרת מגיעה אני משאיר כיור נקי ועושה את כל הסירים. גם את סיר הבשר.
מה שגרם לי קצת לתדהמה בקשר לעוזרת הוא השיחה עם הילד הקטן שרגיל שמנקים את החדר שלו. עבורי כילד זה היה זה מדע בדיוני.
הוא : העוזרת החדשה לא טובה.
אני: למה?
הוא : כי היא היתה במטבח מלא זמן.
הוא : אני : היא מנקה, ברור שתהיי במטבח.
הוא : אבל היא היתה יותר מדיי זמן במקרר. מנקה את מה שכבר נקי.
קלטתי שהילדים שלנו פריבילגים מפונקים (כן כן, כי ההורים שלהם מפנקים אותם, ברור) באים בטענות לעוזרת. חריינים קטנים שלי. ילדים שהכל בא להם בקלות. לא יודעים מחסור מהו.
עוזרת שהיתה בבית "גנבה" להם דברים (היתה עוזרת שגנבה, אבל לא להם), או שמה את הדברים שלהם במקום אחר. וזה חס וחלילה בגלל שהם מופרעי קשב וריכוז.
פעולה פשוטה של אמירת כן או לא לבקשות של הילדים שלך מצריכה מחשבה עמוקה.
לעיתים הלא נשלף מהר לעיתים אני אומר להם ש"אני צריך לחשוב על זה".
מה שבטוח שאחרי משפט כזה של הילד, ההתלבטויות, כמו אצל כל הורה לאמירת "לא", נצבעות באור אחר.
"לא" הוא לאו דווקא שלילי (אני צריך להזכיר לי את זה כשהוא בוכה לי שהוא רוצה לקנות משחק נוסף מ-Steam השם ייקום דמם)
חוסך "לא" שונא בנו.
חוסך שבטו לא אוהב את שפחתו (או כל משפט בית כלא אחר)