שוב אני קורא את המשתקף מהפער שבין ההערצה, הסגידה, האהבה שהיתה לתחושת הולכת השולל, לעלבון לאכזבה.
שמש העמים הפך לאפס בריבוע.
אולי לא צריך לראות בשולט הכל יכול, כל יכול. הוא רק אדם.
הראייה בו ככליל השלמות הוא בראש ובראשונה שלך. את משליכה עליו את הרצון שלך להישלט ע"י מושלם. עבורך הוא מושלם.
בתור אדם הוא טוב אך מעט רע. כמו כולם.
הוא לא מושלם. אף אחד לא.
הוא אפילו לא מושלם עבורך או הכי מושלם עבורך שתמצאי.
הוא פשוט בן אדם.
על כל חסרונותיו ויתרונותיו.
לעיתים אנחנו משליכים את כל המאוויים שלנו על הבן אדם איתו אנחנו "עושים עסקים".
מי שאהבה אותי ושלטתי בה, כלומר נתתי לה שירות, או בכלל לא, עשתה את זה למרות ואולי בגלל החסרונות שלי.
רשימת חסרונותיי ענקית כל כך עד כדי כך שאני עושה ממנה קריירה.
אל תתביישו בחסרונות שלכם.
הכי יפה להראות אותם.
אדם חזק לטעמי הוא האדם שיכול ומסוגל להראות לא רק את החוזקות שלו אלא גם את החולשות.
למדתי לאהוב דווקא את האנשים עם החסרונות. זאת אומרת, את אלו שמראים.
החזקים, "השולטים", הקוהרנטים תמיד, אנשים שסובלים מעצירות, מהם אני מנסה להתחמק. בהצלחה חלקית.
אלו שמראים לך את החסרונות שלהם עדיפים על אלו החזקים.
אין חזקים.
גם החזקים מאוד הם ערימה בני אדם שרוצים רק שיאהבו אותם.
והצורך האנושי באהבה היא גם מקור לחולשה תמידית.