יש לי חברה או ידידה. מישהי כמוני.
מפוזרת, חסרת ליבה, שונאת אנושות למחצה, חולה על אנשים ומופרעת קשב וריקון. ועוד איזה ריקון.
זה כל כך טוב שיש לך ידידה מהתחום ששום דבר לא מרתיע אותה ואתה יכול להיות הכי כן איתה.
היא לא אוהבת אותך ואתה לא אותה, אז אתה באמת יכול לומר מה אתה חושב.
ידידה כזו זה הכי טוב.
חבר גבר זה לא מועיל. כי יש לו זין ואגו. אף גבר לא יספר לך על העליבות שלו. כולם מחזיקים שלד של פאסון.
ידידה בלי מתח מיני. בלי מתח מיני בכלל. כלום. מת.
אני גם בכלל לא נמשך אליה.
והיא לא נמשכת אליי.
אני לא רוצה לזיין אותה בשום צורה ותנוחה.
אנחנו יכולים לשבת בבית קפה והיא תשים את הרגל שלה על הרגל שלי ואני אלטף אותה רק כי אני, הקוקסינל, צריך מגע. והזין לא יעמוד. כי אסור לו.
אז מה אם היא נראית טוב, בדיוק הטעם שלי (אם יש לי טעם), אז מה אם היא רצה ומחזיקה גוף יפה וכמעט כמו כולכן יש לה בעיות עם הגוף שלה בעולם שבו כל קוף חסר מודעות הוא חתיך.
חברות זה משהו נדיר.
לא שווה לאבד אותה עבור כוס.
אנחנו מספרים את כל הסודות שאפשר לספר, את כל העליבות שיש בנו ועוד. היא כמוני. לא צריך להתאמץ שם. מה שצריך להסביר במשך שעה למישהו אחר היא מבינה עוד לפני שאני מגיע למילה השלישית. כי היא כמוני, רק באישה. אחות.
זו הוכחה מוחצת שגבר יכול להיות ידיד של אישה ללא מתח מיני בכלל.
אם הוא משקר לעצמו.