חברים ומכרים יקרים.
אני לא זונת הדרך שלכם. זאת אומרת לא תמיד. אני מוכן להיות, אבל עומד על עקרון הדדיות. אני אדם ששונא אדם, אבל נחמד לבריות וזה עולה לי בבריאות. וכשחברים מתקשרים, אז אני עונה להם. אבל מה קורה שכל השיחות מתרחשות בשעה מסויימת? נגיד בערב, בזמן הכי חשוב.
אני יודע, אתם נוהגים הביתה וחושבים לכם "כיצד אמלא את הזמן שלי בדרך"? אשמע מוזיקה?
ואז אתם נזכרים בחברים שלכם.
אבל החברים שלכם בבית, נהנים או מנסים ליהנות, משקט ושלווה, בשעה שאתם מתקשרים ומפרים את השקט.
וזה נחמד לדבר איתכם, אבל לא רק כשאתם בדרך. על אוטומט. אתם בפקק שורפים זמן אבוד אבל אני בבית עושה דברים חשובים. נגיד לאונן. כן, יש לי חיים.
זמני יקר כמו שלכם. כן, אני קטנוני ואני קנאי לזמני, למרות שאני אוהב אתכם או אוהב אתכם למחצה. תלוי ביום ותלוי כמה אתם מעצבנים בתור בני אדם שאתם.
זה נחמד לדבר איתכם, מדיי פעם, אבל אענה לכם כשזה מתאים לי.
איך יודעים שאתה זונת דרך? כשאתה מתקשר לחבר בזמנים שהוא בבית והוא לא עונה לך או עושה טובה שהוא מדבר.
אני מגיע מאסכולה שבין חברים אין חשבונות כאלה. אבל זה טוב ויפה עד שאתה מבין שאתה זונת דרך והוא קנאי לזמנו. אתה זונת דרך והוא סתם בן זונה.
חברים זו הדדיות.
אל תהיו בני זונות.
כמה חברים יש לכם שהם באמת לא אינטרס צר או רחב?
מצד שני הכל אינטרסים. אין אלטרואיזם.
אהבה? האינטרס כי מובהק שיש.
אני אוהב כי זה עושה לי טוב. כל מה שאני עושה, כולל מחוות מטורפות הוא כדי לגרום לי לטוב.
קשה להיות בן אדם.