היום היתה ריצה הכי חשובה שלי בחיים.
היה קר בשדה המקסים למחצה. 7 מעלות. עברתי לחולצת טייץ אפורה צבאית-רוסית ארוכה עם דוגמאות הסוואה. כמו של אלו שמשחקים במשחקי מלחמה ביערות באירופה.
זה היה הבד הכי נוח שמצאתי בחנות ומי כבר רואה אותך ב0620 בבוקר.
בשדה המקסים הטמפרטורה הרגישה אף יותר קרה ממשטחי האספלט והבטון של העיר. אתה מרגיש את זה על בשרך כשאתה עובר משמלת הבטון לשדה. הטמפרטורה צונחת לה.
שק הביצים שלי התקשה עוד יותר בניסיון להידמות לשק הביצים של שירוקו (עפ"י עדויות נשים, לטענתו).
ריצה והמסלול הרגילים.
אבל מה שעשה את הריצה הזו להכי חשובה בחיים שלי היתה פסקת ההתגברות של הנוטה למות.
הנוטה למות זה אני.
אני נוטה או יותר נכון נטיתי למות כשאני מצונן.
עליתי על משכבי בלילה מצונן לגמרי. אוזן שמאל סתומה, גרון כואב, חולשה כללית, שיעול, כאב ראש, נזלת והרגשה כללית של להישאר במיטה.
כשגבר לא מרגיש לא טוב קץ העולם מגיע.
אם גברים היו צריכים ללדת, המין האנושי לא היה שורד דור.
לפני כמה שנים לא הייתי הולך לעבודה במצב הזה, אבל היום מנסים לרוץ.
אז ב-0600 במקום לרחם על עצמי ועל הצינון הנורא ומסכן החיים שתקף אותי ולהתחפר עמוק עמוק בפוך החמים, הסרתי מעליי את כל הבגדים ונשארתי עם מכנסי טייץ קצר ומדגיש זין ושק ביצים מהודק כתוצאה מקור וגנטיקה.
אמרתי לעצמי שמקסימום אתעלף בשדה. אולי אקבל התקף לב. זו דרך פסטורלית למות. אולי גם אחלה פתרון.
בהתחלה הרגליים לא רצו לזוז. רעדתי מקור ולא רק בגלל הקור. התעטשתי. תוך כדי ריצה התעשתתי. אחרי, התעשרתי בכח הרצון שלי שאם הייתי לוקח אותו וממנו למקומות אחרים, היום הייתי במקום אחר לגמרי בחיים שלי.
2 ק"מ ראשונים היו קשים מאוד. כל צעד ריצה כאב, אבל אז קרה משהו עם הגוף הקר והיקר שלי. משהו השתנה.
מי שרץ מכיר את זה. בק"מ ה-3-4 יש שחרור של חומרים, התרחבות של העורקים והתאמה של מערכת הלב-ריאה ובכלל לריצה ואתה משייט. ושייטתי.
הכאב ראש נעלם, הצינון נפתח. פתאום שמעתי באוזן שמאל את המוזיקה מהאוזנייה.
סיימתי את המסלול גאה בעצמי ואמרתי בקול רם "תודה" לגוף כי צריך להגיד לו תודה. אין קשר לרוחניות אבל יש קשר לקשר גוף-נפש.
הגוף סובל את כל החרא שלך כל הזמן אז מה זו "תודה" כבר?
הצינון חזר זמן מה אחרי הריצה, הוא לא הלך לשום מקום, אבל הגאווה, אוי הגאווה, עדיין כאן.
זה לא שרצתי כשאני מצונן אבל הפעם זה היה למתוח את זה קצת אחרת.
אפשר לרוץ בצינון ואפילו צינון קשה. עבורי זה מד"ב.
עכשיו אני נרדם בישיבה.