סופגניות זה בצק מטוגן בשמן. חרא טעים.
אבל "הדלקות" בחנוכה זה כבר יציר השטן.
לא רוצה להיות דלוק. גם ככה אני מודלק בדלקת הזו שנקראת בני אדם.
לא רוצה לבוא להדלקה של נר שני של חנוכה במשפחה המורחבת. אני גם לא אוהב אותך רק בגלל שהתחתנת עם אחי לפני כמה ימים.
ולמה צריך לכנס את כל האנשים שאתה עובד איתם יום יום להדלקה עם סופגניות בבית של מתלהב אחד מתוכם.
אנשים חברותיים וחייכנים תמידית מעייפים אותי. תמיד החברותי הוא גם המתלהב שמדבר ללא הפסקה ומחייך כל הזמן ומרוצה מעצמו ומחבריו ואף פעם לא יאמר מילה משל עצמו.
רק ססמאות נבובות על אושר ואושו.
אני נזהר מאנשים שלא מקללים ואנשים שכל הזמן שמחים. ללא סיבה. "מוכרחים להיות שמח". זהו שלא. תשמחו לבד.
אני לא רוצה לראות אותם במשרד, אז מדוע שארצה לראותם בזמני היקר בערב.
אפשר להבריז, אבל הברזתי כבר יותר מדיי וזה המס שעליי לשלם לבני זונות המשועממים שכל הזמן רוצים אירועי חברה וגיבוש.
וכך אני משלם מחיר על היותי "חבר בחברה" שאני לא רוצה להיות חבר בה אבל מחויב לשחק ככזה כדי להמשיך ולהתפרנס ולהיחשב "אדם נורמלי".
בני זונות משעממים ומשועממים עם שיחות פלקטיות על כלום.
Get a life.
כנסו לכלוב או משהו.
תקראו לעצמכם שולטים או משהו.
תקנו שוט דמוי עור ב"עלי אקספרס" או משהו
תצליפו במישהי או משהו שנמאס לה מהידלקויות עצמיות מתסכלות לחינם באמצע החיים, אחרי שנדלקו מהסרט 50 גוונים.