אף פעם לא טסתי במיוחד להופעה של להקה בחו"ל.
תמיד אמרתי לעצמי "כמה כבר אתה טס לחו"ל שאתה תסע רק כדי לראות הופעה של להקה ואפילו שאתה ממש אוהב"?
נסעתי לפסטיבל מוזיקה של כמה ימים והייתי בהופעות כשהייתי בחו"ל "על הדרך", אבל זה לא אותו הדבר. אבל איזו להקה? יש כל כך הרבה שאני אוהב. והרד הוט וניק קייב מגיעים לכאן בתקווה שהקורונה תיעלם ביוני ולא ייאסרו התקהלויות מעל 5000 איש.
בחרתי להקה. את זו שהשיר שלה כאן. יש לי כל כך הרבה דברים להספיק בחיים האלה. צריך לעשות גם קייאקים פעם בשבוע בירקון ואת שביל ישראל כולו ואח"כ שיט קייאקים דרגה 5. מ-6 אני מפחד. גם 5 זה מסוכן דיו אבל ב-6 גם מקצוענים מוצאים את הראש שלהם מנופץ על סלע. וצריך להיות בפטגוניה, אירלנד ולחרוש את בריטניה וקוסטה ריקה, ודרום אמריקה, ושוב במסיבות בברלין ולאהוב ושיאהבו אותך. אבל כמה אתה צריך שיאהבו אותך? אתה אוהב את עצמך? בטח. בטח? וצריך קפה בבוקר של אחרי הריצה והמקלחת ולרוץ בשמש ובחום ובקור ולאהוב את הגוף שלך שמאפשר לך את זה כל זה ולהשתדל לא להיות חרא מדיי ואפילו טוב לפרקים, ארוכים, לעצמך ולאנשים אחרים, ולאכול לא רק דברים בריאים, ולשמוע מוזיקה, הרבה מוזיקה ולרקוד לבד בחדר עבודה ועם אחרים במסיבות, ולראות סדרה מעולה, ולפנטז, ולהגשים פנטזיות, ולא להגשים הכל ולגעת באנשים ושייגעו בך וליצור אינטימיות מכל סוג שהוא עם גברים ונשים ולאהוב. כי מה זה שווה אם לא?
הדברים הקטנים של החיים הם החשובים ולא התמונה הגדולה. יש לי חבר שבאמצע החיים חלה והוא מאושפז בבית חולים וצפוי לשיקום של חודשים כדי לצאת מהמחלה, אם בכלל. העצירה של חייו הזכירה לי כמה החיים שלנו שבריריים וכמה לא הספקתי וכמה אני מבזבז את הזמן על שטויות. ובשישי הזה הודיעו לנו שאבא של החבר הכי טוב של הבן שלי נהרג בתאונת דרכים, זה שישבתי איתו לשיחה בשישי שעבר ביום המשפכה. והיו לנו שיחות ארוכות יחסית ואינטימיות בהן עברו פחדים ותקוות שלנו ושל הילדים והכל בכנות ששבתה אותי. והוא נדמה לי לאדם כל כך טוב. והבן שלו שהוא בן בית אצלנו וכבר חצי בן, יגדל ללא אבא.
היא תגיד שאני מתעלם מהתמונה הגדולה של חיי.
אני אומר לה שאני רואה בדיוק את התמונות הקטנות בפאזל שמרכיב את חיי, אולי בלי לראות את התמונה הגדולה. אולי אני מתחמק ממנה. זה לא מה שעושים כולם? למעט אלו שממש סובלים ורוצים לשנות מהיסוד? היא פחות מעניינת אותי כי אני די השלמתי איתה וטוב לי איתה. "טוב לי איתה" משמעו אולי, שהסבל הכרוך בה לא הגדיש את הסאה או כלל לא קיים.
אז אני מתחיל עם הfoals.
טוב, אולי פרל ג'אם. קשה לי להחליט בין שתי אלו.
אבל קל לי להחליט שאני עושה. בקטנה. בהכי גדול שיש.