בשש אחרי הסגר אני בא אלייך. באמת שאני לא יודע מה לעשות קודם. חיבוק או סטירה. הצלפה או שפתיים רעבתניות, מציצה או ירידה. ירידה לשם עלייה?
הפכנו בעל כורחנו לטבעונים. הבשר מתגעגע אבל הבשר כאן לא לבד. הנפש צריכה. חייבים בשר, אבל לא ראוי להפחית ממנו גם כשנחזור? הטבע מאותת לנו ואנחנו נמשיך לצלות סטייקים מבקר נמוך מדממים בצלחת כאילו אין מחר? ואולי אין מחר. רק הווה.
בינתיים, בהיעדר בשר יש ערך גדול יותר למילה הכתובה. זאת אומרת למי שיש מילה.
תגידי, רוצה מכות? בואי, תספקי לי שירות. הספק שירות לא מסתפק באספקת שירות, הוא רוצה לקבל. אז יאללה, ספקית חיונית במשק לשעת חירום, תפסקי רגליים. פסקי. אני פוסק. מר"ן שליט"א. אל תטעי זו לא שליטה. אז תקבלי כמה סטירות בכוס, מה קרה? כן, את לא אוהבת כאב ממש וזה רק לאוהבות הז'אנר. חולות כאב. הכאב כמחלה והתרופה.
רוצה מכות? רוצה לבכות? "מה שטוב לך" יעמיד חזק יותר מכל דבר אחר. כי אנחנו באים לקחת. אתן גם לא מארגון "לתת" ללא מטרת רווח. בהתנדבות. ברור שיש רווח. בכל מעשה של אדם יש רווח. התנדבות היא גם עבודה והעבודה משחררת. במיוחד בימים אלו. והכאב משחיר. להכאיב לך על אמת כמו בימים הטובים. השאלה ימים טובים של מי.
כשאגיע נצטרך זמן להתוודע שוב ואני מעדיף לעשות את זה עם הכוס שלך כמתווך.
חפץ או איבר מעבר. בעיקר כדי להקל עלייך. אני הרי גחמתי וסתגלתן.