יופי, עמדתם בצפירה? גם אני. כך אני רגיל מאז שהייתי קטן כמו כולם. במהלך שתי הדקות חזרו לנגד עיניי הקשיש ניצול השואה הרעב שהתקשר למשטרה ואמר "שכחו אותי". חשבתי לעצמי כמה צביעות יש בצפירה הזו וטקסי יום השואה. באמת שכחו אותו. מה שווה צפירה והורדת הדגל לחצי התורן כשיש ניצולי שואה שאין להם מה לאכול כמו הניצול שבייאושו כי רב התקשר למשטרה ואמר "שכחו אותי", בכה שהביאו לו אוכל ואמר שהוא מתבייש. אנחנו צריכים להתבייש.
מה שווה טקסים וצפירות וגבורה ותקומה בשעה שהמדינה שמה זין על ניצולי השואה. מה שווה "אלי אלי", הוזלת דמעה, השוואה מופרכת והזויה בין סכנת השואה לסכנת הקורונה ("עתה זיהינו את הסכנה בזמן"???!!) צפייה בסרטים, גיא ההריגה ושריפה אחים שריפה.
הצפירה כל שנה היא צפירת הרגעה וכסות עבורנו כדי להמשיך ולא לראות את ניצולי השואה. הצפירה הפכה אולי לקלישאה. כולם זוכרים ושוכחים והם עדיין ימשיכו להיות בודדים וחלקם רעבים. בן אדם עבר את השואה כדי להיות רעב בביתו שלו?
2 דקות נתק כביכול, הבעת צער, זיכרון קולקטיבי ויאללה חזרה לשגרע.
לזכור ולא לשכוח את הנספים הוא מחויב המציאות, אבל על הדרך, הטקסים והקלישאות שכחנו את האנשים החיים שממשיכים לסבול.
שנים מדברים על זה ושם דבר לא קורה. שנה הבאה נמשיך לעמוד בצפירה ושום דבר לא ישתנה. ייגמר כשהם ימותו.
שואה ותקומה. איזו מן תקומה זו לקשיש בכתבה?