אני אוהבת את הריח...

כשאמרתי וחייכתי הוא עצר הכל והסתכל עליי במבט מבולבל, "מה?" הוא שאל עם חצי חיוך וחצי רגל מחוץ לדלת. אני מיישרת את היד שלי ואוחזת בזין כאילו היה רצועה באמירה מאד ברורה של - אתה יכול ללכת, אבל זה נשאר פה. הוא עוצם עיניים לשניה וכמעט נאבד בתוך זה אבל ישר חוזר ואומר:
"רגע, לא הבנתי. את לא בתולה"
-"עכשיו אני כן" השבתי עם חיוך ממזרי "תהיה עדין איתי?" לחשתי כשאני מקרבת את האצבעות שלו לכיוון הנכון ומוחצת אותם פנימה. הוא שלח מבט הסכמה.
"לא" וחדר לתוכי עם שלוש אצבעות בבת אחת, "את לא רוצה שאני אהיה עדין איתך" אמר והתחיל להוציא ולהכניס במהירות גוברת. אני כבר לא במצב לדבר, סוגרת רגליים חזק חזק ומנטרלת לו את מרחב הפעולה.
"אני לא יודעת מה עושים, זה בסדר?" חפנתי את האשכים שלו ביד ימין כשיד שמאל מושבתת מתחתיו.
גופו נמתח.
"זה נחמד, מצצת פעם?"
-"לא, אפילו לא ראיתי אחד מקרוב"
"עכשיו תמצצי" והוא דוחף את ראשי לכיוון הזין שלו כשאני פותחת את הפה עם הלשון בחוץ. הכל נכנס פנימה ואפילו לא הספקתי לקחת נשימה עמוקה. קולות חנק שבקעו מעומק גרוני מזהירים אותו לבאות, הוא מושך בשיערי.
"תזהרי" הוא דרש וניגב לי ריר מהשפה התחתונה "נתחיל שוב". הפעם הרטבתי שפתיים טוב טוב עם הלשון והתחלתי לנשק.
"ככה?"
-"כן, אם את רוצה שהזין שלי יהיה ידיד שלך" ניסיתי לעצור את הצחוק שהתגלגל במעלה הבטן שלי החוצה. הוא החזיק את הזין ביחד עם האשכים והצביע לכיוון הפנים שלי. לאט התחיל ללטף עם הקצה את השפתיים הרטובות שלי עד שהן נפתחו. יכולתי להרגיש את מערבולת האוויר שהתחוללה עם השפתיים שלי והזין שלו, הכל היה כל כך מחודד, פתאום באמת הרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שלי. מיד, מחשש ואולי חרדה שאני באמת אשכח מה עושים, עטפתי את השפתיים מסביבו ואטמתי את האוויר בפנים כשאני מתחילה לשאוב אותו. שפתיים, לשון, ואקום, להזיז את השיניים מהדרך, לשחרר את הלסת ולהפעיל את הצוואר. תתני את הלב שלך, תפתיעי אותו עם יכולות המציצה שלך, בתולה קטנה ומלוכלכת.
הוא כבר לא במשחק, עצם עיניים ונשען אחורה. לאחר כמה דקות הוא התעשת ודחף את ראשי כדי שאכניס את הכל, הפעם כבר התכוננתי ונשמתי נשימה ארוכה כשהוא זיין לי את הגרון עד כדי שהשפתיים שלי נפערו והרוק החל ליזול על האשכים שלו. כשהתנתקתי ממנו הסתכלתי עליו מלמטה הוא בדיוק פקח עיניים וחייך אליי.
"טוב מאד" הוא ליטף את הלחי שלי וסימן עם האצבע על הסנטר שאני יכולה להתרומם למעלה. הוא נישק אותי נשיקה מלאה, רטובה וארוכה בזמן שהסתדרנו מחדש. בערך כמו הוילון על הבמה שיורד בזמן שמחליפים תפאורה, כשהיינו מוכנים הוא היה מעליי ואני עם רגליים פרושות לצדדים, שיער שהונף הצידה וחזה חשוף. מערכה שניה.
"עכשיו מה?" שאלתי בתמימות כשאני מנגבת את השפתיים שלי ובולעת רוק שנשאר.
-"עכשיו אני עדין איתך". הוא התחיל לנשק את דרכו לכיוון הנכון ואני מתרגשת. אני יכולה להרגיש אותו בין הרגליים שלי, מסתכל. לא נוגע, לא מנשק ולא מלקק. התסכול שלי כבר התחיל לעלות על גדותיו שאני מרימה את ישבני למעלה בסימן של מוכנות. מיד הוא משטיח אותי בחזרה על המזרן ואומר "את מפריעה לי להיות עדין" .
-"סליחה" השבתי כשעצמתי עיניים וחיכיתי לעדינות שתבוא עלינו לטובה. ואיך היא באה. בהתחלה הוא טועם, המעשה המקביל להכנסת קצות האצבעות לבריכה קרה, ממש לפני שאתה צולל אל מעמקיה. אני לא יכולה לתאר בדיוק מה הוא עשה, לא לקחתי רשימות. אני רק יכולה להגיד שזה הרגיש כאילו כל האיברים שלי קפאו והופשרו בו זמנית, כאילו כל העולם בציפייה. כשהוא החדיר אצבע ראשונה נשימתי נעתקה ועיניי נפערו. רק אצבע אחת, פתאום הבנתי - זאת הפעם הראשונה שלי.
כשגמרתי הוא התרומם, ניגב את הפנים ואמר "די לעדינות" אחז באגן שלי וסובב אותי בתנועה אחת. לפני שאפילו הספקתי להתארגן על הברכיים הוא כבר חדר ואני...אני כבר לא במשחק.

כשרציתי סיגריה עצרתי וחשבתי "לבתולות יש סיגריות של אחרי?"
תמיד רציתי שהפעם הראשונה שלי תהיה מיוחדת.