כזאת אנוכי

אנחנו שוכבים במיטה הגדולה. אתה אומר לי כמה אתה משתוקק אליי וכמה אני יפה
והידיים שלך מלטפות לי את כל הגוף.
זה נעים לי ואני נעשית רפויה, כמעט ונרדמת...
מן הסתם לא התכוונת לזה, שארדם לך ככה בידיים, אבל אני עייפה והקלידים שלי גם ככה מגיבים למנגינות אחרות.
אתה שואל אותי אם זה נעים
ואני מהמהמת שכן
ומצטערת
שאני לא יכולה לספר לך את האמת
לספר לך
שהיה יכול להיות לי הרבה יותר נעים
אם היית קושר לי את הידיים חזק למראשות המיטה
ומחליט שהייתי קצת חצופה ומגיע לי עונש...
והיית משתמש בי קצת כמו חפץ או כמו צעצוע
ואפילו מכאיב
ככה שהייתי מרגישה אותך באמת.
והייתי מוכרחה להכנע אליך ולהתמסר כי ככה אתה רוצה
ואני שלך
וזה הכל.

אבל אותך מפחידים דיבורים כאלה
(הרי כבר ניסיתי פעם, זוכר?)
אז אני רק מהמהמת בחושך
ושותקת.
ועמוק לתוך הלילה הדמיונות שלי מתמזגים אל תוך התחושה של מגע הידיים שלך
וטורפים את חלומותיי.