לבקשתה, פותח מצלמה.
מרגיש כל כך בנאלי, מה יש פה לראות ? זה אני, יושב ליד שולחן עבודתי...אפילו חולצה לא החלפתי מאתמול.
מנסה לחזור לעבוד - לא מצליח כשהיא צופה בי. מחייך בקצת מבוכה.
(שמעתי על עבדים שהפכו לשולחן קפה, אבל קישוט חי לדסקטופ...זה חדש)
לא הוגן. אני חושב. למה שאני לא אראה כלום ?
היא קוראת את מחשבותיי, כמובן.
תתחנן ותקבל משהו...
הלב קופץ. תמונה ?
כן. מתחיל להתרגש...
"בבקשה גבירתי" ... מתחנן ..."כורע לרגלייך"...
התחנונים מרגשים אותי. לא מאמין כמה.
אבל היא יודעת, ומשחקת בי. "גבוה יותר"
אני מופתע מעוצמת הריגוש שלי. אפילו לכתוב על זה עכשיו, מעורר אותי. מה קורה פה, לעזאזל ?
והתמונה מגיעה...
איזה יופי...מתרכז בעיניה, בחיוך. שליו כזה, שמסתיר סערה.
"סתם" תמונה, בבגדים, חצי טורסו ופנים. אז למה אני מרגיש כאילו קיבלתי סרט, "מגונה במיוחד" ?
ואולי, זה בדיוק מה שקיבלתי - בראש ?