וכשאני לא איתה, מה אני לוקח איתי, מלבד געגועים ?
חוץ מהמחשבה על הפעם הבאה שנדבר, שנתכתב, מה עוד משתנה בי ?...
המעבר נראה לי חד מדי, אולי אפילו מסוכן. לא הייתי בטוח שזה רעיון טוב להגיע לפגישה חשובה כל כך, מייד אחרי סשן.
פגישת התנעה של פרוייקט חדש מול לקוח חיצוני, כשאני עדיין במצב נפשי של נשלט ? לא יודע...
אבל לא יכולתי לסרב ללקוח. לא רציתי לסרב לגבירתי. וכך אני מוצא את עצמי במעבר החד, הבלתי אפשרי הזה.
יושב בפגישה. מקשיב לדרישות הלקוח...הקשב שלי מחודד כל כך, לא מעז להפסיד שום ניואנס מדבריו. מקשיב בריכוז, נחוש להבין, לתת לו בדיוק את מה שהוא רוצה.
ועכשיו תורי לדבר. גם לי יש רצונות. דברים שחשובים לי..."כל מה שלא אסור, הוא מותר" אני נזכר במה שאמרה לי.
ופתאום מישהו קם, ומדבר. הוא מבין, אמפאתי, מסכם בבהירות את רצונות הלקוח, מחכה לאישור, מעלה את צרכי החברה שלנו. הלקוח מבין, מקבל, מאשר. איפה הוא למד להתנהל ככה ? ..הי, זה אני שמדבר !
השותף מביט בי קצת מופתע. זה לא רק הדמיון שלי. באמת משהו שונה הפעם.
...
כשאני לא איתה - היא עדיין איתי.
תודה, גבירתי.
אמרו לך פעם שאת קוסמת ?
ו
