שטרות קניין.

מתוקף אישיותה - כנשלטת , אני מרגישה ואולי גם יודעת ;-)
שאני 'לא מתה' על כל מה שאני נדרשת.
הענין הוא בכלל לא אם אני אוהבת או לא.
הענין הוא 'לעשות כרצונו'.
מה המשמעות של זה? מה אני ב'רצונו'? איפה אני במרחב של 'רצונו'?
והאם לרצון שלי יש מקום מתחת/ליד/מעל 'רצונו'?
כל זה ועוד כמה דברים נכנסים ברגע שאני נ-ד-ר-ש-ת.

אני מניחה שיש אנשים שאוהבים לעשות כל מה שאומרים להם לעשות.
אני לא שם :)

Milonga​(שולטת) - בתוקף,
תודה על התגובה שלך.
התייחסתי גם אליה בשיחה שניהלתי עם גורי לפני דקות.:-)
את מקסימה.
}{

גורי{Milonga} - נראה שאנחנו דומים בעניין הזה.
אני לא יכול להציע יכולת לאהוב כל דבר.
אבל אני יכול לתת את המסירות שבלעשות גם את מה שאינני אוהב.

Milonga​(שולטת) - אז... בהמשך לשיחה....
Are we, Guri? :-)

גורי{Milonga} - Oh, yeah. We certainly do...

Milonga​(שולטת) - }}{{
מתה עליך.

רצסיבי​(נשלט) - א.1. אני זקוק לשליטה עצמה. חד וחלק וללא עוררין.
א.2. המצב ההפוך יכול לקרות, כמובן, אבל איך הוא יכול לקרות אצלך? הרי גלשת לעולם הבדס"מי לפני שפגשת במושא השאלה.

ב. נתת שני מצבי קיצון. אחד שבו הנשלט נהנה מכל הדברים שהוא מציית להם, והשני שבו הוא נהנה לציית דווקא לפקודות שהוא לא נהנה לבצע אותן. אני חושב (ואולי זה עניין סובייקטיבי, אבל נראה לי שלא) שההנאה באה מהציות, בין אם הפקודה קלה לביצוע ומהנה כשלעצמה, ובין אם היא קשה לביצוע או גורמת לאי-הנאה.
יהיו כאלה שיימשכו יותר לצד המזוכיסטי, ויהנו מביצוע משימות שגורמות להם סבל, ויהיו הפוכים, אבל העקרון הגדול הוא שההנאה היא מביצוע הפקודה, בגלל שקיבלת אותה מהשולט/ת שלך, והביצוע יספק אותו/ה, בלי קשר ליחס שלך לביצוע עצמו.

Milonga​(שולטת) - אהבתי את התגובה הזו, בובי.
אני בטוחה שאחיך הבכור ימצא בה תועלת. :-)

גורי{Milonga} - איך המצב ההפוך יכול לקרות אצלי ?

לפעמים, אני חושב שאולי מצאתי הרבה יותר ממה שחשבתי שאמצא כאן...

ולפעמים, כשאני קורא את הפרופיל שלי, שרובו נכתב כשנכנסתי לראשונה לפני שנים ולא השתנה מאז, אני מבין שבסופו של דבר קיבלתי את מה שהייתי צריך - מישהי שאני מציית לה לא בגלל שהחלטנו שעכשיו זה יהיה משחק התפקידים שלנו בשעתיים הקרובות, אלא מתוך רצון אמיתי למלא את רצונה, לגרום לה אושר.

רצסיבי​(נשלט) - את השאלה שלך - "האם אני זקוק לשליטה עצמה, או שזה רק המחיר שאני מוכן לשלם כדי לקבל את הזכות להיות בקרבת השולטת?" - אני פירשתי כפקפוק בנחיצות של יחסי השליטה עבורך, תוך הבעת תהיה האם היה לך די (והיית מסופק באותה מידה) ממערכת יחסים ונילית עם השולטת שלך.

אם פירשתי נכון, אז אני רוצה להעיר כך:
כשמישהו מציית למישהי, לא בגלל הנאה ממשחק תפקידים, אלא מתוך רצון לציית דווקא לה, ומתוך סיפוק למלא את רצונה, כמו שתיארת בסיפא של התגובה שלך אלי, זה לא הופך את הסיטואציה לסיטואציה ונילית (כלומר, לא מתקיים הפקפוק שהובע בשאלה). ההיפך, זה סוג של בדס"מ שמבחינות מסוימות הוא יותר טהור מבדס"מ "משחקי".
אמנם גם במערכת יחסים זגית ונילית, אנחנו רוצים לגרום סיפוק לבן הזוג שלנו, ולרצות אותו (בקמץ), דווקא בגלל שזה הוא, אבל זה (בחברה המודרנית לפחות) על בסיס יותר שוויוני, ואילו כאשר מדובר במערכת פחות מאוזנת (א' שם לעצמו למטרה לספק את ב', ו-ב' שם לעצמו למטרה לגרום ל-א' לספק אותו כמיטב יכולתו ואפילו מעבר), זה כבר זוגיות בדס"מית.

מקווה שהייתי ברור, מכיוון שמדובר בכללים שבתיאוריה, אשר במציאות תמיד הופכים למטושטשים.

גורי{Milonga} - כן, ושם אני נמצא. צף בין הגבולות המטושטשים של המציאות, מחכה לזמן שייתו לי את התשובות הסופיות, כבר חכם בהרבה משהייתי הבוקר.

אניגמטית​(שולטת) - אני לא הייתי רוצה שהעבד שלי יציית לי רק איפה שקל וכיף לו. זה המשחק. השליטה האמיתית מתחילה איפה שקשה. אם גם שם הוא מציית, אני יודעת שהוא באמת דואג גם לאושרי ולא רק לשלו.