הפוסט שכתבה אחותי על פנטזיית הכליאה שלה, איתגר אותי בהחלט. "אני לא רוצה להגיע לדרגה כזו" אמרתי לגבירתי. "ולאיזו כן ? מה הפנטזיה שלי ?" הוספתי. וסוכם שזה יהיה נושא הפוסט הבא שלי.
ובכך התחיל מסע של מחשבות ותהיות בתוך עצמי, בחיפוש אחרי השאלה שחוזרת ומרימה את ראשה מדי פעם - למה אני כאן, בכלל ? מה הדבר הזה שאני מחפש, המקום, הרגע, אליו אני רוצה להגיע ?
לעולם השליטה הגעתי ללא פטישים ספציפיים. להוציא חיבה לאקטים מסויימים שמקום כבוד שמור להם גם בתחום הסקס הונילי, לא ידעתי בדיוק מה אעשה כנשלט. נכון, קראתי פה, צפיתי שם וגיבשתי לי פנטזיות מסויימות, אבל הייתי מודע לכך שזו לא הדרך בה מתרחשים הדברים במציאות, ושאם אי פעם באמת אזכה לסשן ראשון, כנראה שלא אעצר בידי שוטרת תנועה סקסית שתאזוק ותאנוס אותי בצד הדרך. ובכל זאת, רציתי משהו.
אני חושב, שמה שקסם לי יותר מכל, זה החופש. אותו החופש שניתן למצוא אותו רק כשאתה נשלט - החופש להוריד את כל המסכות. לא להתלבט יותר איזו מחשבה, איזה רגש, לחשוף בפני העולם, ואיזה אפשר להוציא החוצה בלי חשש. לא לחשוב איך אני נראה מזוית מסויימת, לא לתהות האם אני עושה את הדבר הנכון.
להסיר ביחד עם בגדיי, גם את הספקות, הלבטים, המניפולציות. להמיר הכל בקולר וביד בוטחת שמובילה אותי, מכניסה אותי אל המרחב הבטוח בו אני הופך לחיה, הנעה בין עונג לכאב, ונכנעת לגבירתה המספקת לה את שניהם.
ואז, זכיתי להכיר את גבירתי. וקיבלתי הרבה ממה שרציתי. וגם משהו שלא היה בשום פנטזיה, משהו שמעולם לא ביקשתי - גיליתי כמה אהבה יכולה להיות בקשר של שליטה. ומכח אותה אהבה, גיליתי כמה חשוב לי להביא אושר לגבירתי, ולתת לה להוביל אותי למקומות שלא חשבתי מעולם שאתהלך בהם. מעבר לכל שאיפה שהיתה לי מקודם.
למדתי, כי בתהליך השליטה, גם לשולטת נוצר מרחב של חופש, אותו נותן לה הנשלט ככל שהוא נענה ומקבל עליו לספק את כל רצונותיה. ככל שהנשלט יכול להעניק יותר מעצמו, ולהתמסר ללא חשש, כך גם השולטת יכולה להיות יותר היא עצמה, לשחרר יותר ולהיות מי שהיא באמת רוצה להיות. ולמדתי גם, כי הרגעים הטובים ביותר שהיו לי כנשלט, הם הרגעים בהם הצלחתי להגיע אל אותם שיאים של התמסרות. לזכות ולראות את גבירתי נהנית משליטתה בי, ומשתמשת בי ללא גבולות.
עדיין איני יודע מה בדיוק התנאים הפיסיים, או האקטים, שבהם אני יכול להגיע אל אותם שיאים . מבחינתי, הם עדיין סודות ששמורים רק במחשבתה של גבירתי, ואני צריך לזכות באמונה כדי שייחשפו בפניי, כל אחד בעיתו.
אבל אני יודע, שאותם רגעים, שאת חלקם אני פוחד אפילו לדמיין, הם המקום בו אני רוצה להיות.
אז כן, עד לדרגה הזו, גבירתי.
