בשבועות שלפני פורים, אני מסתובב ומציץ לי באביזרי התחפושות שתלויים בכל חנות ודוכן כמעט. אזיקים ומדי שוטרות סקסיות, מיני תחרה וויניל שחור, פה ושם גם איזה שוט...אין ספק שהחג הזה מוציא מהארון פריטים רבים שבשאר ימות השנה שמורים רק ליודעי ח"ן.
ואז אני נאנח לי בפולניות, וחושב - נו, הייתי קונה מפה כמה דברים נחמדים, אבל לאן אני כבר יכול ללכת עם זה...
לערב החג, נקבע לי סשן עם גבירתי. בבוקר הסשן, אני קורא איזה רמז קל שהיא דווקא לא תתנגד אם תהיה איזו תחפושת מעורבת כאן, ומייד אני מזנק למשימה.
בזכות פורים, זה אפילו לא מביך לעבור מחנות לחנות ולבקש שימצאו לי אוזניים של ארנב., ואחרי שאני מוצא אותן, אני מעיף מבט מסביב בחיפוש אחרי האביזרים המשלימים. זנב צמרירי ועגול אני לא מוצא, לעומת זאת חצאית טוטו לבנה וצעיף נוצות אדום תופשים את עיני מייד, ואני מבין שזה כל מה שאני צריך. אני יודע כמה גבירתי תאהב את התלבושת הזאת, וכמה מגוחך אני אראה בה, והמחשבה הזו מקשה עליי להתרכז בשעות שנותרו עד שניפגש.
מגיעים למקום, ואני מבקש רגע כדי להיכנס למקלחת ולהתלבש. אני כבר מגורה למדי, אבל כשאני מציץ במראה ורואה את החצאית שלא מצליחה להסתיר את מה שמזדקר מתחתיה, אני ממש לא יכול להתאפק עד שאופיע לעיניי גבירתי.
כשאני יוצא, תגובתה של גבירתי מוכיחה לי שבחרתי נכון. התחפושת הזו בהחלט משעשעת אותה, ואולי גם יותר מזה. אני מצטווה לעמוד בתנוחות שונות כדי להצטלם, וממהר לציית. זה מביך קצת. אבל אני נהנה מכל שניה.
מתיק ההפתעות של גבירתי, נשלפים אביזרים נוספים שמעשירים את התחפושת שלי במימד נוסף, אם כי בהחלט מכאיבים בפטמות, ומונעים ממני לראות כמה יפה אני עכשיו, כשאני עומד לי קשור בידיי המתוחות לעמודי המיטה הגבוהים.
משהו רך ונעים מלטף אותי. אני מתבקש לזהות מה זה, ונכשל. רגע לאחר מכן, אני כבר מצליח, כששוט הרצועות נוחת עליי שוב, באופן מוכר יותר.
גבירתי מתנה אותי לכאב. מצבט נוסף מונח על לשוני. מכות בשוט, וביד חשופה ניחתות עליי, כשביניהן אני זוכה ללטיפות מענגות על איברי המשתוקק, ולמגע פניה וצווארה של גבירתי על לחיי. תחושות של כאב, מגע אוהב, וגירוי, מתערבבות יחד עם קולה של גבירתי באוזניי. קצב נשימתי עולה יחד עם הדופק. הקשב עולה וחושים מתחדדים, שלא להחמיץ אף ניואנס בחוויה.
אני שם לב שהפעם, הכאב כבר אינו גורם לזקפתי לרדת מייד, וכשגבירתי מתרחקת ממני לרגע, אני מצפה שתשוב, עם כל הכאב והעונג שתביא איתה.
וזה הרגע בו אני מבין שההתניה הזאת בהחלט עובדת.
אני נצמד לגבירתי ככל שהחבלים מאפשרים לי, וכשהיא לוחשת באוזניי "זונה שלי", אני מרגיש שקיבלתי מחמאה אמיתית. יודע שגם היא מרגישה כמה אני זקוק לה, כמה אני שלה.
כשאני משוחרר מהחבלים, אני נהדף אל המיטה ויכול סוף סוף לגעת ולחבק את גבירתי. ידיי עוברות על גופה, מביעות את ההשתוקקות העצומה שנבנתה בי, ואני טומן את פניי בגופה ומאושר כל כך...
"ועכשיו תגיד את זה במילים" היא אומרת לי.
ואני אומר.
