שטרות קניין.

המלצרית שמניחה את התפריטים על שולחננו, צעירה ויפה.

אני לא יכול שלא להבחין בכך, וכנראה שבאופן לא מודע, אני גם משדר את זה, בתנוחת הגוף, ואולי גם במבט.
הדבר אינו נעלם מעיניה החדות של גבירתי, וחיוך קטן ושטני מתחיל להסתמן על פניה.
"תזמין בשבילי סלט, ואת השתיה הרגילה שלי, בבקשה", היא אומרת לי.

כשהמלצרית חוזרת אחרי מספר דקות, ידה של גבירתי מונחת, כאילו במקרה, על מפשעתי, מתחת לשולחן, והתגובה הפיסיולוגית שלי היא כמעט מיידית.

אני מסמיק ומגמגם כשאני מוסר את ההזמנה, בזמן שגבירתי משחקת ברכושה, והחיוך שעל פניה מתרחב, והופך משועשע.