שטרות קניין.

 

שוכבים לנו במיטה, הראש קצת מרחף. והגוף מסופק למשעי.

האויר הקריר מייבש לאיטו את טיפות הזיעה האחרונות,
בפה אני מרגיש את טעם אהובתי, מתערבב לו במתיקות-מליחות של הכנאפה שסיימנו לנשנש. (תחביב משותף חדש שגילינו לא מכבר. אל תשאלו מה אנחנו עושים עם זה...)

אני מתחפר לי בגופה, ומשמיע מדי פעם גרגורים קטנים של אושר. פה מוצא לי איזו פטמה למצוץ, אצבעותיי משחקות באיזה קפל עור אקראי שמזדמן בדרכן.

גם אהובתי מאושרת. אני יודע. אני מרגיש את זה דרך המגע בגופה. זה קיים באויר. בשקט המאושר הזה, שלא צריך יותר כלום.

"יש לך כל כך הרבה דרכים להתחבר אליי, ואני אוהבת את כולן" היא אומרת לי.
אני נפעם לי בשקט.
מגלגל את המשפט בראש. כן. זה בדיוק ככה.

"איזה משפט יפה, אהובתי. את חייבת לפרסם אותו !"

"אולי אתה תפרסם ?"

לא רוצה...:)