|
|
|
"אתה פה בשביל שני הדברים היחידים שאתה יכול לספק לאשה: תפתור לי את הבעיה במחשב ואח"כ תזיין אותי."
ואני ממש נעלבתי: אני הרי יודע גם להכין חביתה, גם להוריד דברים מהמדף העליון, גם לשטוף כלים וגם להוריד את הזבל!
אנשים כבר לא מעריכים אותי כמו שצריך בימינו...
זה ישמע די פתטי, אך את מירב הזמן שלי אתמול בלילה ביליתי בעיקר בחשיבה על הסשן שהיה אמור להיות ברגעים ההם ממש.
כן, אפילו קבענו שעה ובחרנו מקום, שהיה אמור לתת לנו את האופציה לעשות דברים שלא יכולנו לעשות עד היום, והמחשבה שאיתך אני הולך לעשות זאת גרמה לי לאונן את עצמי לדעת, אך כבר בסוף פגישתנו האחרונה די הובהר לי שזה לא הולך להתקיים.
לכל אחד מאיתנו יש את חסרונותיו שלו (בסדר בסדר, אז בעיקר חסרונותיי שלי), אבל כשזה מגיע לכימיה הפיזית והבדסמית ביננו, אין ספק שיש לך מקום של כבוד בראש הרשימה.
כבר אמרתי לך שאת הנשלטת האידיאלית, שיש דברים שחשתי וחוויתי רק איתך, שהחיבור ביננו הוא כ"כ טבעי וחזק שזה לעתים גורם לי לפחד ושאת אחת למיליארד (לא למליון, קשה לי להאמין שיש עוד 7 כמוך כאן במדינה), אבל גם כל זה לא שווה דמעה אחת של צער שלך (להבדיל מדמעות שחרור לאחר כמה וכמה גמירות).
אז את מוזמנת לשנוא אותי, לתעב אותי ולקלל אותי בכל קללה אפשרית בשלל השפות שאת מכירה, אך בסופו של דבר, אתמול בלילה ביליתי אך ורק בחשיבה עלייך...
יש משהו מאד מוכר ודי בטוח ב-ד' אמות של הצלפה; אתה כבר מודע למיקומך, מכיר את האזור ומרגיש בסה"כ די בנוח גם עם אירועים חדשים יחסית, אבל הכל משתנה כשאתה מוצא את עצמך לפתע מהלך בשבילים שידעת עליהם, אך לא ממש הילכת בהם בעבר. איכשהו אתה לפתע מבין עד כמה אתה כבר רגיל לדרכים בהם אתה פוסע פעם אחר פעם, בדיוק כפי שרגילים לנהוג בכביש מוכר - כבר ידוע היכן צריך להאט ומתי אפשר להאיץ, להזהר מבור מעצבן במרכז הכביש והיכן רוב האנשים לא ממש טורחים לתת את זכות הקדימה המגיעה לך.
מזה זמן רב שלא חשתי כצעיר הפעור שלא יודע כיצד להתמודד עם הסיטואציות ומה לעשות בהן, אך לאחרונה איכשהו התחושה הזאת שבה אלי לעתים. מה גם שהעובדה שהיא מתחלפת בהחלט לא עוזרת, בעיקר כשהיא מנסה לשדל אותי להסתובב כדי לבדוק איזה שוט שבמקרה נחת לידיה.
ועדיין, מעבר לכל זה, אני בעיקר נדהם ונפעם מהרוגע והשלווה שלה בסיטואציות מסויימות. למשל, הדיאלוג שניהלתי עמה לאחר שמצאתי את עצמי על מיטה במועדון כלשהו עם שתי בנות נוספות ושלל מציצנים ומאוננים עלובים מסביב:
- "אז הכרת אותן?" שאלתי.
- "את מי?"
- "את שתי הבנות."
- "איזה שתי בנות?" היא תמהה.
- "את זו שבמקרה התנשקת איתה כשהיינו על המיטה ואז אף טרחת להפשיט אותה והיא אותך והבחורה השניה שבמקרה האצבעות שלה החליקו פעם אחר פעם לתוך הכוס שלך."
- "אה, אלה..."
- "כן, אלה..."
- "לא."
- "לא?!"
- "לא."
- "כמובן. כה הגיוני..."
אז כן, בעודי מנסה להבין מי נגד מי ולמה, למי שייכת היד הזאת ומאיפה צצה לה עוד רגל, היא יכולה מתוך כל הבלגן הזה להתקרב אלי וללחוש "נוח לך? הכל בסדר?" ולעשות זאת כאילו אנו יושבים לנו בצהריי שישי בבית קפה ממוזג בפאתי ת"א המיוזעת.
אז אולי זה יראה טריוויאלי בעיני אחרים, אך אני בהחלט מעריך את הסבלנות של הבחורה עם הביצים הכי גדולות שפגשתי עד היום (באופן מטאפורי בלבד. בדקתי, באמת.) כלפי מתקשים ומסתגלים איטיים ובעיקר איזה שוקיסט אחד.
לו היתה לי דרך כלשהי לבדוק זאת, אני מניח שהיה מסתבר כי זו אחת המילים שיותר יצא לי לכתוב בימי חיי.
ובכן, מהו ה"שחטן"? השחטן הינה פתיחה נפוצה לשיחות טקסטואליות בעולם הוירטואלי. יש לציין כי מס' רב של פניות תם באופן מאד מהיר ויהיר לאחר ברכת השחטן, בשל חוסר הבנה בסיסית של הצד השני.
כיצד נוצר ה"שחטן"? המילה שחטן הינה תוצר של תנועת יד ימין מהירה מהעכבר למקלדת; בעוד שיד שמאל נותרת במקומה, הרי שיד ימין מקפצת לה קלילות מהעכבר למקלדת ובחזרה, דבר שגורם למיקום לא נכון של אצבעות יד ימין על המקלדת והקלדה של כל האותיות המוקלדות ביד ימין עם נטיה של מקש אחד שמאלה.
כיצד מונעים את ה"שחטן"? די בעייתי, אך בעיקר מסתכלים לפני ששולחים הודעה, מקלידים יותר לאט, מקלידים עם יד אחת (רצוי שמאל) או מפסיקים לפתוח שיחות בצורה החביבה "שלום".
כיצד עונים ל"שחטן"? נהוג בד"כ להגיב ב"שחטן טברכה", אם כי גם ניתן ב"שחטן שחטן טאעו שחטן".
לסיכום, באמת שאין מה לחשוש מברכת השחטן, ומעתה למדו מקלדתכם לומר "העט שחטן טשאט ברכה".
גם כעבור 200 ימים (וכמובן שלפני כן) כשהביטוי "הנשלטת האידיאלית" ישמע בחלל החדר, את תהיי הראשונה שתעלה במוחי.
ולמען הסר הספק - היית גם הרבה מעבר לכך.
לו היינו נפגשים זה בטח היה ביום הכי סוער בשנה, כזה שבו חצי מדינה שוקעת והחצי השני מתעופף לו באויר בגלל סופות. אין לי ספק שאיכשהו זה היה פשוט יוצא כך. הייתי נאלץ להשתרך לי בין מדרכות רטובות לכבישים מוצפים עד שהייתי מגיע אלייך. ועדיין הייתי מגיע.
יש בך עדינות ורכות הנגלית לעיני כל רק מלראות אותך. אני זוכר שכבר בפגישה הראשונה תהיתי עד כמה שבירה תהיי, אך בדיוק כפי שהמוזיקה הכבדה שאת שומעת מהווה ניגוד מוחלט לרכות שלך, כך בדיוק ציפתה לי הפתעה מאד גדולה אודותייך גם כשדלת חדרך נסגרה.
אינני יודע אם קיימת "נשלטת אולטימטיבית", אך אם אצטרך להגדיר את המונח - אני פשוט אציג תמונה שלך. ההענקה שלך מעצמך היא אבסולוטית; את עושה את הכל כדי לקרוא ולענג את הגבר שאיתך; יש לך חיבה יתירה לדברים הכי מטריפים שניתן להעלות על הדעת; את נסחפת ונכבשת; רק צריך לקרוא את גופך כדי לדעת בדיוק מה לעשות כדי להביא אותך קדימה למקום רחוק יותר, ומעל הכל - את מרחפת לך כשהחבלים רק נוגעים בעורך הרך והעדין, שלא לדבר על מה שקורה לאחר מכן...
כמו כן, העובדה שיש לך גוף לבן וכה יפה ובורכת בכוס מושלם, יפה וחלק בהחלט לא מזיקים.
יותר מזה באמת שלא יכולתי לבקש.
לאחר שהיית פותחת את הדלת והייתי זוכה לחבק אותך אני מאמין שהיינו משוחחים למס' דקות, נהנה אפילו רק לראותך בתוך הפיג'מה החביבה והורודה ואת העיניים הירוקות שלך המביטות בי מתחת למפל בלונדיני חלק האופף את ראשך. יש בך ביישנות טבעית שיכולה לכבוש אנשים בשניות ושגורמת לי פשוט לרצות לחבק אותך.
אני הייתי בטוח שאהיה חזק, שאקשור אותך לפני שבכלל אגע בך, אבל כבר כשהפשטתי את הבגדים ממך, כשגופך הלבן נחשף מול האור הזעיר בחדרך, כבר אז הבנתי שלא אוכל לעמוד בכך. זרקתי את הכרית האדומה על הרצפה ואת כבר ידעת בדיוק מה ואיך עלייך לעשות, כשהתיישבת על ברכייך עירומה לחלוטין.
יש דברים שלא ניתן ללמוד גם במליון שיעורים, אך את אחת מאותן נשים נדירות שיכולות אפילו ללמד בדיוק איך צריך לעשות זאת. ההתרגשות שלך כ"כ בולטת ומורגשת שהיא כובשת גם אותי, את אפילו קצת רועדת כשאת פותחת את החגורה שלי, אוחזת ברוכסן ואז פותחת את הכפתור שמשחרר את מכנסיי אל הרצפה. את מתקרבת לבליטה העזה בתחתונים שלי ונצמדת אליה, מנשקת דרכם וממתינה לרגע בה תוכלי להורידם. את ממתינה כמה שניות, מבינה ממבט עיניי שאת יכולה לעשות זאת וממהרת להוריד אותם. מאותו רגע אני רק צריך להתבונן מלמעלה על המדריך המושלם לטיפול בזין, כי עם מה ואיך שאת עושה - מגיע לך תואר ד"ר של כבוד בכמה אוניברסיטאות מהמובילות בעולם.
בעודי בוחן בהנאה את הקעקועים שעל גבך, את הניגוד שבין השחור הטבוע בך לבין עורך הצחור, אני נותן דרור לידיי; יד אחת חופנת את שיערך הזהוב והשניה ממששת, חופנת, שורטת ובוחנת כל חלק בגופך אליו היא יכולה להגיע. וכן, זה בדיוק הרגע שבו אני קולט כל פעם מחדש שאת אחת מהנשים היחידות בעולם שיכולות לגרום לזין שלי כ"כ לעמוד עד שלרגע אחשוב שהוא הולך להקרע מרוב שהוא עומד. זה גם בד"כ הרגע שבו אני מנסה קצת להתעשת ולהחזיר לי מעט מהכבוד והריכוז האבודים שלי בעזרת קשר צואר שמונח באטיות על צווארך בזמן שאת ממשיכה במלאכתך הנאמנה.
אני אוחז בשיערך, מקים אותך וזורק אותך למיטה. כשאני חודר אלייך, לאחר זמן כה רב, אני יכול לשמוע אותך מחניקה צעקה, אני יכול לחוש אותך עוטפת אותי כ"כ חזק שאני יכול לדמיין בדיוק איך את חשה את עצמך נפערת, נפתחת, כמעט נקרעת כשאני נכנס אלייך. מאותו רגע תתחיל סינרגיה נדירה שבו אני פשוט יכול לחוש בכל רגע נתון מתי ואיך את הולכת לגמור. אני, כמובן, מנצל זאת כדי לנגן עלייך כגיטרה בידיו של דיוויד ברוזה - ניגון מהיר, קצבי וחזק ומידי פעם חבטה רצינית כדי להכתיב את הקצב. כשאת מנסה להתחמק מעט מהחדירה הבאה, אני מושך אותך חזרה אלי עם החבל המונח על צווארך, דואג להזכיר לך שאינך יכולה לעשות ככל העולה על רוחך ובהחלט שלא להתחמק מהזין שלי שחודר שנית ועמוק יותר אלייך.
זה לא משנה באיזו תנוחה תהיי ולא משנה מה בדיוק אעשה, איכשהו את עדיין תגמרי מזה. כשהאצבעות שלי נחות על הדגדגן שלך בעודי חודר אלייך, אני יכול לחוש בדיוק כיצד את מאבדת את עצמך לחלוטין, כיצד אני נוטל את השליטה על הגופך וכיצד מעתה אני מכתיב לו בדיוק מתי ואיך להגיב. ואת, הברבי העדינה הזאת, פשוט מגיבה בצורה הכי מדהימה שיש ללחץ ישיר על הדגדגן, כזה שהיה גורם לרוב בחורות ארצנו להתעלף או להתקשר למשטרה לאחר מכן. ככה זה אצלך - קצת קשה אז גומרים, יותר קשה אז גומרים עוד יותר.
המילים שאני לוחש באוזנייך גורמים לעינייך להפער, נותנים לי להרגיש אותך מתכווצת עוד יותר, אפילו יותר מהאחיזה שלי בגרונך. אני יכול לחוש כיצד את מגיבה לכל מילה ומילה, אשר חודרות לתוכך לא פחות מהזין שלי, אך הפעם למקום הרבה יותר עמוק. הגמירות שלך מהמילים שלי היו תמיד חזקות יותר מכל אקט פיזי אחר שביצעתי עלייך.
ברגע מסוים את לבטח היית אף מבקשת מס' רגעים לנוח ומתרחקת לך קצת. היית שותקת לכמה שניות ואז מתקרבת אלי ומבקשת באוזני בתחינה שאקשור אותך. תמיד נהניתי לשמוע אותך מבקשת את הדבר שאני הכי נהנה לעשות לך והפעם, כאות תודה, אף הייתי מבצע עלייך קשר שמעולם לא עשיתי עלייך קודם לכן...
הייתי מורה לך לעמוד עם הגב אלי, ידייך מונחות על העורף שלך. הייתי קושר אותן זו לזו ואז לזרועות שלך, מונע ממך כל אפשרות להזיזן. לאחר מכן, הייתי מושיב אותך על קצה המיטה, מכופף אותך קדימה באטיות, קושר לאט לאט את רגל שמאל שלך, ממש מעל לברך, ומעביר את החבל מאחורי גבך לרגל ימין וקושר גם אותה באותה הצורה. הייתי מדלג לי מרגל ימין לשמאל, כל פעם מעביר את החבל מאחורי גבך וחוזר חלילה משמאל לימין. כשהחבל כמעט נגמר הייתי מסובב אותו סביב רצועות החבלים המתוחות להן בין רגלייך לגבך, מהדק את האחיזה שלו על רגלייך וקושר אותו סופית. זה הרגע שבו הייתי אוחז בכתפייך ודוחף אותך אחורה, על המיטה. היית לפתע מוצאת את עצמך שוכבת על הגב, ידייך קשורות מאחורי ראשך ורגלייך מפושקות להן ללא כל יכולת להניע אותן. זמן רב פינטזתי על הרגע הזה, על השניה בה אוכל לגעת בך שנית כשאת חסרת אונים לחלוטין. הייתי מתחיל להעביר את האצבעות שלי בעדינות על השפתיים שלך, נותן לך להתרגל קצת למצב בו את נמצאת ואז מתחיל להטריף אותך קלות עם האצבעות שלי החולפות על גופך ומעסות, מלטפות וחודרות באטיות, אך בהחלט לא עמוק מדי, מספיק רק בכדי להטריף אותך, אך לא מעבר לכך. כשהייתי שומע אותך מתחננת שאזיין אותך, הייתי ממשיך במעשיי כמתעלם ממך, אך כעבור כמה דקות אף הייתי עושה זאת - חודר לתוכך במלוא הכוח, עמוק ככל שניתן; הייתי בהתחלה מזיין אותך, נותן רק לזין שלי לחדור לתוכך ללא כל מגע נוסף, נהנה לראות את המבט שלך מתחנן ומודה במקביל, להביט כיצד עינייך נעצמות להן לאט לאט ככל שאת מתקרבת לגמירה הבאה שלך ולחוש את שרירייך המתכווצים כשאת גומרת. לאחר כמה דקות, הייתי מעביר לראשונה את ידי עלייך, משחק בשדייך הרכים, מלטף את רגלייך המושלמות ואז מניח את אצבעותיי על הדגדגן שלך ופשוט מתעלל בך ללא כל רחמים. הייתי ממשיך כך גם כשהיית גומרת, פעם אחר פעם אחר פעם, לא מפסיק עד שהייתי בטוח שאינך יכולה להמשיך עוד, אלא אם כן תתעלפי. ואז, כשאת כ"כ קרובה למצב שאינך יכולה יותר, הייתי מפסיק את הכל. נותן לך כמה שניות של חסד ואז מצמיד אלייך, אל הכוס המושלם שלך, את הלשון שלי. הייתי מחדיר אותה עמוק לתוכך כפי שמעולם לא החדרתי, נהנה מהטעם שלך שממלא את הפה שלי ואז עולה לאט לאט למעלה אל הדגדגן שלך, מתחיל לענג, לשחק ולהתעלל בו עם הלשון ובמקביל מחדיר את שתי האצבעות שלי לתוכך. אני יכול לראות אותך נעה בחוסר אונים מוחלט מולי, את הרגליים שלך שאינך יכולה לסגור, את הידיים שלך שלא יכולות לנוע ואני פשוט ממשיך לי במעשיי, מכריח אותך, את גופך, להשמע להוראותיי ולהגיע רחוק יותר מאשר הגעת אי פעם. ואת תגיעי לשם, את תגיעי כי אני אמרתי, כי הלשון שלי כרגע דואגת לכך והאצבעות האלה שחופרות עמוק בתוכך וגורמות לך לעשות את מה שאני רוצה. ההתנגדויות שלך חסרות כל טעם, את לא יכולה לעשות מאומה, ואפילו את ההתכווצויות שלך כשאת גומרת אינך יכולה לעשות כראוי; אינך יכולה למנוע ממני בשום צורה להמשיך במעשיי ולהאיץ אותם דווקא כשאת גומרת, דווקא כשהכוס שלך מתכווץ על אצבעותיי ומתחנן שאחוס עליו קצת. אין לך מושג כמה אתאמץ שם, כמה מאמץ וריכוז אני משקיע ועד כמה אני נהנה מכל תגובה שלך לתנועה שלי בתוכך, ללשון שלי שנעה על הדגדגן שלך והגניחות שלך שלא מפסיקות להשמע ברקע. הייתי מוביל אותך לגמירה אחר גמירה, מעצים כל פעם את הלחץ, מגביר את המהירות ומפסיק רק לאחר שארגיש אותך מרפה את גופך כשאינך יכולה להמשיך יותר. זה היה האות מבחינתי להפסיק את הכל ולהתיישב לידך, להביט ברכות על פנייך היפות, על החזה שלך שמתחתיו פועם לו הלב בקצב מהיר ומיוחד משלו, ללטף אותך בעדינות, (לנסות ולהחזיר את הלסת שלי למקום) ואז להניח את יד שמאל על הדגדגן שלך, להחדיר את שתי אצבעות ימין לתוכך ולדפוק אותך הכי חזק שניתן. ההתכווצות שלך לא איחרה לבוא, הרטיבות שלך התחילה להשמע ולהיות יותר ויותר מורגשת עד שלפתע התחלת עם האורגזמה הכי גדולה שלך באותו ערב - אותה אחת שהתחילה עם כמה טיפות שזלגו מהכוס שלך, המשיכה בהשפרצות גדולות וחזקות יותר ונגמרה עם צרחה עצומה שיצאה מפיך כשאת כולך רועדת ורטובה מהרטיבות העזה והחזקה שיצאה במשך כמה דקות מהכוס שלך.
את החבלים אני אשחרר ממך במהירות, מנסה להתיר אותם בחופזה ככל שניתן ולאפשר לגופך לקבל את המנוחה שלו הוא זקוק. אני יכול אח"כ רק לשכב לידך ולחוש אותך מתרכלת ונצמדת אלי בזמן שאני מעביר את ידיי על עורך הרך והנעים. יש משהו באותן דקות שאין באף רגע אחר, איזה מין רוגע ושלווה שאין בשום סיטואציה אחרת, כאלה שאף גורמים לגשם היורד ולסערה המתחוללת בחוץ להעלם כליל.
אין משהו יותר מושלם כעת מאשר לחבק אותך, להצמיד אותך אלי, להרגיע אותך ולהרדם איתך ככה. בסופו של דבר, רק בשביל הרגע הזה אני מסוגל לעבוד לילה שלם...
אני רק יכול לפנטז על הרגעים האלה איתך, לקוות שאולי יום אחד הם יחזרו, אך מעל להכל אני פשוט מתגעגע לנוכחות שלך, לאדם הטוב שאת שזכיתי להכיר ושנעלם מחיי ואני יכול לאחל לך רק טוב, טוב לפחות כפי האדם הנדיר והטוב שאת.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אחרי שנתקלתי בתיאורים הכה מרגשים שמופיעים באתר הזה, מיד רצתי להרשם!
http://banging.dro4ers.net/iw/
מה שאותי שבה יותר מכל זה: "תינוק מכה קשה על ידי זין ענק שחור". Recommended in hot.
ובמטותא מינייכו אל תשאלו כיצד הגעתי לאתר הזה...
שמכל סיבה שהיא מצאה לנכון להתקשר אלי בצהרי יום ראשון ממספר חסוי, יש לי מס' דברים להגיד לך:
ראשית, כבוד. סקס בצהרי יום ראשון זה ה-דבר, בעיקר כשכולם בעבודה בשביזות יום א'.
שנית, אם את כבר מתקשרת, אז תודיעי קודם. לפני שיחה כזאת צריך להתכונן, לא לתפוס אותי באמצע חדר האוכל מוקף באנשים. איך אפשר להנות ככה?
שלישית, הייתי מציע קצת להאיץ את הקצב. מה ששמעתי אמנם היה נחמד, אבל יותר מהר יעשה לך רק טוב.
רביעית, ממש שומעים את הבחור שאיתך. את בטוחה שהוא לא מזייף?
ולסיום, אם אנחנו לא מכירים ואין לך כוונה שנכיר, אז למה לבזבז כסף וזמן? התחילי לחסוך לויברטור (נוסף, אם כבר יש לך אחד) בכסף הזה.
אם אנו כן מכירים ונפרדנו כידידים, אז לפחות תזדהי כדי שאוכל לשמוח בשמחתך.
ואם מכל סיבה שהיא הכרנו, דרכנו התפצלו בצורה לא חביבה כ"כ ואת עושה זאת כדי שאקנא, אז זה בהחלט אדיוטי לאור העובדה שאין לי מושג שזו את
וכל מה שיש לי להגיד בנושא זה: לכי תזדייני ושלא תגמרי.
אני באמת מתנצל שלא זכרתי שהחלפנו מס' הודעות לפני שלוש וחצי שנים. יותר מכך, אני כעת מבין כיצד לאחר תשע(!) הודעות שלמות שכל אחד כתב לשני הפסקת לשוחח איתי - זה בגלל שלא הצעתי לך נישואין.
אה, זה בגלל שהיה לך בן זוג?
ובגלל שההודעות סתם היו שיחת חולין?
ויתכן אולי ששכחתי בגלל שלא החלפנו מילה מעבר לאותן הודעות?
מה, באמת? ולא הפסקת לשוחח איתי רק בעקבות ההצעה שמעולם לא הגיעה?
בתור אדם ששכח חצי מהמאורעות בחייו (לכל הפחות), איך את זה דווקא שכחתי? איך?
פאקינג תשע הודעות שלמות!
